זוהר חדש שמות פרשת יתרו

דף נב עמוד א

אנכי ה' אלהיך. בהאי פסוקא שאל רבי ייסא זעירא דמן חברייא מרשב"י וא"ל אית [לי] למשאל שאילתא חדא מינך (ומשבשא) [ומכשכשא] לי בלבאי ואנא דחיל מלמשאל מינך ואמינא אי נשאל דחילנא דילמא איתענש אי לא נשאל משבשא לי בלבאי. א"ל ר"ש אימא. א"ל האי דקב"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. מאי רבותא אוליף הכא תנאה שלים הוא הדא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לאדכרא להון מילתא דא בכל אתר ואתר. א"ל ת"ח ברי קב"ה לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים ולא מתחות שעבודא דדחלא אחרא דודאי ישראל כד הוו במצרים אסתאבו ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו (אדהוו) [עד דהוו] שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון מה דלא אתני עם אברהם אלא לאפקותהון ממצרים והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון. ובג"כ תשכח באורייתא חמשין זמנין יציאת מצרים לאחזאה לכל בני עלמא חסדא דעבד קב"ה עם ישראל דאפיק יתהון מאינון חילין דמסאבו ואעיל לון לגו חילין דדכיו דהיינו חמשין תרעין דסוכלתנו ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא ואנן מנן יומי ושבועי והא איתערו חברייא מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי כי בכל יומא אפיק לן מחילא דמסאבו ואעיל לן בחילא דדכיו. [ע' תקונא לט]:

עוד לפרשת יתרו ואתה תחזה מכל העם בשית סטרין בשערא דעל רישא דאיהי מתתקנא על אודנין במצחא בשרטוטין דמצחא בעינין ובקריצין דעל עיינין באנפין ובדיוקנא דאנפין בחוטמא דאיהי מתתקנא באורח מישר על פומא. בגופא בקומה דיליה ובשיעורא דיליה לכל סטר לד' סטרין ולעילא ותתא. האי איהו תיקונא דאדם ולזמנין איתקרי אריה ולזמנין איהו דיוקנא דשור ולזמנין דיוקנא דנשר. וכען צריך לפרשא כיון דאיהו ייחוד דקב"ה בספירן אמאי אתקריאו בדיוקנא דאדם ובדיוקנא דאריה ובדיוקנא דשור ובדיוקנא דנשר. אלא ודאי בזמנא דבעי למיעבד עבידתיה ולאנהגא לישראל דאתקריאו במזלא דאדם אתלבש בדיוקנא דההיא חיה דאתקריאת אדם ואתקרי הוא אדם. ובזמנא דבעי לאנהגא לישראל (לאינון) דאתקריאו במזלא דאריה אתלבש בדיוקנא דההיא חיה דאתקריאת אריה והכי בגוונא דא בחיה דאתקריאת שור וכן בגוונא דא בחיה דאתקריאת נשר. ובגוונא דא שכינתיה. ובג"כ אתקרי קב"ה באלין שמהן וכל חילין דילהון. לית אתר ולית בריה בעלמא דלא שליט שמיה עליה ואתקריאו בשמיה כגוונא דא דיוקנא דאדם י' שרייא ברישא ה' ה' בעשר אצבען ו' בגופא. וכגוונא דא בנשר י' על ריישיה ה' ה' על גדפוי ו' על גופיה והכי בכל חיה וחיה וכן בכל מלאך ומלאך. ולית נימא ברישא דלא שרייא בהם שם יהו"ה ולית עשבא דלא שרייא ביה שם יה"וה. ושושנה. בתפוח דיליה שרייא י' ובשרביט דילה ו'. בחמש עלין דלבר וחמש דלגו שרייא ה"ה לאחזאה דלית אפי' עשבא דלא אתברי בשמא דיהו"ה דלא יימרון דאלוה אחרא ברא לון. לית בריה בעילאין ותתאין דלאו אינון רשימין בשמיה וכן בשכינתא בכל חד. ובג"כ אתקריא שכינתא שושנה ואתקריאת נשרא פרה אדומה אילת יונה צפור. לית בריה דלא אתקריאת בשמיה כד אתלבשא ביה למיעבד פעולתיה. ובג"כ אתקריאת מעשה [דף נב עמוד ב] מרכבה כד רכבת בההיא חיה דאיהי נשר או שור או אריה או אדם. ושבחא דכלהו בריין דברא איהו אדם דאיהו דיוקנא דכל עלמא ומכל בריין דאית בעלמא ובג"כ איהו חביב עליה מכל בריין. וכמה בני נשא אינון בדיוקנא דאדם מלגיו. ומלבר לא אית בהון אלא או עופא או אריה או שור או חייא מאלין מזלות דאתקריאו בבני נשא. ואחרנין בהפוכא אינון בדיוקנא דאדם מלבר ולאו הכי מלגו. ועל דא הוו אמרין מ"מ [ברכות כח] כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש דאתחזי באנפוי דיוקנא דאדם ומלגיו חיוא בישא. ובג"ד אמר קב"ה למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל מסטרא דאברהם יראי אלהים מסטרא דיצחק אנשי אמת מסטרא דיעקב שונאי בצע מסטרא דדוד דאיהו רגלא רביעאה ועלייהו שרייא יהו"ה. ושמת עליהם שרי אלפים מסטרא דא' מן אדני. שרי מאות מסטרא דאת ד' דאינון ארבע מאה שנין דמצרים (דדמייא) [דרמיזא] בקרא. נ' שרי חמשים. י' שרי עשרות. ואנא בעינא לפרשא גופא בתמניא תיקונין אלין בגין דאית לון יסודא מהאי קרא אע"ג דר"ש לא פריש אלא בשתא אנפין. ורזא דתמנייא אנפין אלין ברזא דיאהדונה"י ואלין אינון ח' תיקונין לגבייהו. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. בראייה בעיינין ובקריצין דילהון ובגוונין דילהון בעמיקו דילהון באריכו דילהון ובקמיטו דילהון. הכא רזא דחיה דאיהו אריה חסד פעיל ביה ואריה דא מיכאל. בהיפוך אתוון אריה תשכח ליה ראיה. [יראי] אלהים בשמיעה דאודנין ובשערא דתלייא מרישא עלייהו. ושמיעה איהי חיה דאתקריאת שור. שערא איהי דינא וכמה נימין תניין מינה דאינון צבא השמים קיימין על בי דינא רברבא דאיהי גבורה לשמאלא דפעולתה בחיה דאיהי שור ודא גבריאל. ובצלותא צדיך לבערא לון מן בתר אודנין דלא יהון מכסין תרעין דשמיעה לאעלא בהון צלותא. ואם לאו אתקיים ביה קרא [משלי א] אז יקראונני ולא אענה. ובזמנא דשמיעה איהי פנויה מאלין דינין אתקיים ביה אז תקרא וה' יענה [ישעי' נח]. אנשי אמת. בדיוקנא דחוטמא דאיהו רוחא דקודשא ודא תפארת איהו חוטמא חותם אמת. יעקב שלימא תרין אנפין אית ליה לקבל לא"ה ורח"ל ואלין אינון אנפוי דרחמי כלילן חיור וסומק מסטרא דחסד וגבורה. מצחא מתתקנא עלייהו דאיהו בינה בכמה שרטוטין דאינון אורחין דימא דאורייתא עלייהו איתמר כל אורחות ה' חסד ואמת [תלים כה] מאי ניהו דעביד אורחין אלין דאינון שרטוטין דמצחא דא מוחא דאיהו חכמה ואלין שרטוטין אינון תלתין ותרין שבילין דימא דאורייתא. וחיה דרכיב עליה תפארת דא נשר הה"ד [משלי ל] דרך הנשר בשמים ודא אוריאל. ומוחא ומצחא ותרין אנפין אלין דכלהו על חוטמא אלין אינון ארבע בתי דתפילין דאינון על רישא דתפארת וחוטמא דאיהו יעקב איתמר בית ויפח באפיו נשמת חיים. ודא בינה בן י"ה משה רבינו איהו ליה כנשמתא דחיי. ל"ב שרטוטין דמצחא אלין אחזיין רזא דל"ב אנפין וגדפין דד' חיון דאינון ד' אנפין וד' גדפין לכל חיה מאלין. דיוקנא (נראה דיקנא) דאנפין אינון נימין דלית לון סוף ואחזיין על קבא דסבין דאיהו עילת העילות דלית סוף לעלמין דתליין מניה. שונאי בצע. דא פומא ואיהי מלכות תרין שפוון דילה מתתקנן עלה ואינון נצח והוד. (יה"ו) [יסוד] דא איהו לשון למודים וכלהו אזלין בקו המדה דאיהו קו היושר בין עיינין בין אנפין בין אודנין וחוטמא ומצחא ושפוון. ואלין דלאו אינון בקו המדה דנפקין מקו היושר ודאי לאו אינון דיוקנין דלעילא ולא שרייא שם יהו"ה עלייהו. ובג"ד אמר למשה ואתה תחזה וגו'. פומא ודאי סיומא דאדם ודא מלכות וחיה דרכיב בה [הוא] רפאל איהו אפר איהו עפר דבי מקדשא דאתנטיל מניה אדם. ובהפוכא אפר איהו פאר ודא איהו פארך חבוש עליך [יחזקאל כד] הרי לך ד' תיקונין דאינון ראיה שמיעה ריח דבור. והאי דבור מתמן נטלין ליה נביאים דאינון [דף נג עמוד א] תרין שפוון ודא איהו ודברתי על הנביאים ועל אלין ארבע תיקונין שרייא יהו"ה וסליק לעשרה דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאינון עשר ספירין דנהרין במוחא ובמצחא ובעיינין ואודנין ואנפין וחוטמא ופומא. מצחא ומוחא תרין. עיינין תרין. אודנין תרין. ואנפוי תרין. וחוטמא ופומא תרין. הא עשר. ד' תיקונין דלתתא אדנ"י ואינון עשיה בידין נענוע בגופא שימוש בברית מילה הליכה ברגלים והכא שיעור קומה וצריך לאחזרא על כלהו: ואתה תחזה מכל העם אנת אית לך לאסתכלא ולא אחרא דאנת איהו נהורא דאורייתא לקיימא בך זכרו תורת משה עבדי [מלאכי ג]. ואתה תחזה ודאי בראיה דילך בעיינין בגין דעיני כל אליך ישברו ואנת יהיב לון את אכלם בעתו דאיהי מיכלא דאורייתא בגין דשמא דילי נהיר בעינך ובכל תיקונין דילך:

פתח ואמר רבון העולמים ברשו דילך אנא איעול לגלאה רזין טמירין דילך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך לשבחא דכלה דילך באלין תיקונין ולכל אינון דתליין מינה ואינון רשימין מינה דאיהי תרעא דילך לאעלא בך למחזי אפך דאיהו תפארת שופרא דילך עלה איתמר כלך יפה רעיתי. הנך יפה עיניך יונים. כיונים ודאי דאינון מרקמין בגופייהו בגדפייהו וברקימו דילהון אשתמודעין בשאר עופין. ועוד כיונים דלית בכל עופין מהימנא לגבי בעלה כיונה. עיינין גבהנין מסתכלין באורח מישור לגבי בעלה גדפוי דיונים אלין כנפי עינא די בהון פרחת יונה לגבי בעלה יונים אתקריאו מסטרא דחסד חוורין. וסומקין מסטרא דגבורה וירוקין מסטרא דתפארת ואוכמין מסטרא דמלכו' דאיתמר בה שחורה אני ונאוה [שיר א] חוורו דילהון כמשכיות כסף ואיהו כחוורו דשושנה. סומקי דילהון כתפוחי זהב ואיהו כסומקי דשושנה. ירוקא דילהון כליל תרי גוונין. אוכמי דילהון שפירו דאורייתא דאיהי אוכמא שפירתא כמה דאיתמר שחורה אני ונאוה בגוון חיור איהו יפה כלבנה. בגוון סומק ברה כחמה. איומה כנדגלות בתרין גוונין אחרנין: רבון עלמא באלין ד' גוונין אהא מסתכל לשמך יהו"ה דתפרוק לה. ראה ה' כי הגדיל אויב דאיהו סמאל דעיינין דיליה עקימין וגוונוי חשיכין ולא מסתכלין באורח מישר למעבד טב בגלותא עם צדיקיא אלא עם רשיעיא דאינון עקימין באורחייהו בכלא. בנוי דנחש הקדמוני דקטיל לאדם ולכל בריין דאתיין מניה. גוון חוור דעיינין דיליה איהו נחש גוון סומק שרף. גוון תליתאי ירוק כליל מתרווייהו עקרב. גוון רביעאה אודם צמאון אשר אין מים. כלהו גוינין דעינא דרשיעייא קטלין. עלייהו איתמר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו [משלי כג]. ובג"ד אסור לעמא קדישא לאסתכל' ברשיעייא ואורייתא דילהון צריך לאתכסאה מינייהו הה"ד לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כמה דיונה צריכת נטירו מנץ כגוונא דא צריכין נטירו עיניך יונים דצדיקים מעיינין דרשיעיא דאינון ערב רב בנוי דלילית רשיעתא דאינון קשין למעבד טיבו עם עניי בני ישראל. ואינון עקימין בכל אורחייהו בנוי דנחש הקדמוני דאלין אינון זוהמא דהטיל חויא בחוה הרי ארבע גוונין בישין לקטלא. וארבע גוונין אחרנין טבין לאחייא. תרין כרובי עינא אינון נצח והוד אלין אינון כנפי יונה. עין דא צדיק איהו יונה ממש דכר ונוקבא אינון צדיק וצדק מסטרא דצדיק אתקריאת יונה מסטרא דתפארת אתקריא עין:

נשר הה"ד דרך הנשר בשמים [שם ל] דלא דחיל מעופא דעלמא בגין דנשרא איהי מטרוניתא עילאה ושולטנותה ביומין טבין ושבתות אבל יונה שולטנותה בשית יומי בראשית ואיהי בגלותא ליה לה מנוח לכף רגלה בגין דבנוי דלילית זוהמא דחויא עלייהו איתמר והמים גברו מאד מאד על הארץ דאינון ישראל דאיתמר בהון והיה זרעך כעפר האר"ץ אינון מתגברין עלייהו בגלותא בנשין שפירין בבנין שפירין בעותרא בלבושין שפירין וישראל עניים בכלא אוכמא בכלא. בנוי דההוא דאיתמר בה אל תראוני שאני [דף נג עמוד ב] שחרחורת בגלותא ואינון בנוי דההוא דאתמר ביה אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם [ישעיה נ] אינון מתלבשין באינון לבושין בגין אלין רשיעיא דמתגברין עלייהו בגלותא דלא מסתכלין לון [אלא] בעינא בישא. וערום ראה רעה ונסתר כגון נח והכי צריכים ישראל לאתכסאה מנייהו בגלותא בלבושיהון בנשיהון בבניהון בעותרא דלהון. ולאו למגנא אמרו מ"מ [ב"מ מב] דלית ברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. ונחש ועקרב אלין מומין דעינא עיינין עקימין דבר נש דלא מסתכלין באורח מישור חויא דאיהו נחש עקלתון תמן. בהאי לא תפוס את כלל מאינון דקו המדה בהו. עלייהו אתמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם וגו' אע"ג דישראל אינון בגלותא [ופרנסי דרא אינון] כגוונא דלבא ועיני ישראל דהוו סנהדרי גדולה כיון דאינון זונים ומשוטפין בזמה לא תתורו אבתרייהו [דהא לית בהו מהימנותא]. עיינין עקימין רמאי איהו ומפתי בני נשא בלישניה כגון דפתי נחש לחוה. עץ הדעת טוב ורע איהו. אתחזי בפומיה ובמלוי טב ולביה רמאי ביש איסתמר מניה עליה אתמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. חוורו דעיינין מכסייא כל גוונין אחרנין עיינין דיליה אינון רברבין גבהנין ואיהו גבה לב עליה איתמר [משלי טז] תועבת ה' כל גבה לב. כל טבין דעביד למעבד ליה שם ואיהי מאלין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. אלין אינון דבונין בתי כנסיות ובתי מדרשות מממוניהון וכלא למעבד להון שם ולא לשמא דה'. האי איהו גייפא דיוקנא דחמור נואף איהו אסתמר ברתך ואתתך מניה אם יהא אושפיזך. ועוד האי ב"נ משתדל כל יומי בכשוף ואצלח בהון עם מלכין ושליטין איהו מעונן ומנחש ומכשף ואיהו רשימו דיליה רשימו דחויא (במדה) [במרה] חוורא. ורושם חוור אית ליה בגדפוי (נ"א בכתפוי) דמתמן אתנטיל (נח) [נחש] ולית שערא על ההוא רושם ומזליה דהאי ב"נ בכל מלה חוורא: שערא דיליה חוור והוא אריך קומה ושערוי אריכין ועיינין חיורין מסתכלין באורח מישר האי איהו מאריה דחסד דאתיליד האי ב"נ ביומא קדמאה בשעתא קדמאה דמזליה טלה וחיה דיליה אריה ביומא קדמאה. כל י"ב מזלות וז' כוכבייא אינון משועבדים לכוכבא דיליה ולמזלא דיליה. והכי כל יומא ויומא כגוונא דא האי ב"נ איהו חיור מחוורו דנהורא דאתברי ביומא קדמאה הה"ד ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור אי אתיליד בריש שעתא דיומא יהא חכימא יתיר באורייתא ויהא רישא דמארי מתיבתא ואם אתיליד באמצעיתא דשעתא יהא בינוני באורייתא ואם בסופא דשעתא יהא עני באורייתא זנב לאריות דאינון תלמידי חכמים והאי איהו במזל ראוב"ן דאיהו או"ר ב"ן מסטרא דחסד וסיהרא דאיהי מלכות נטלא חוורו דנהורא. דמלכו' איהי סיהרא מסטרא דחסד יפה. כלבנה ואיהי חמה מסטרא דגבורה ואיהי כוכב מסטרא דת"ת הה"ד דרך כוכב מיעקב ואיהי נוגה מסטרא דנצח ואיהי מאדים מסטרא דהוד דאתאדם בגבורה ואיהי שבת מסטרא דיסוד. שבתאי דמסטרא טבא איתמר ביה שבת אבל מסטרא אחרא שבתא"י. ובזמנא דהאי שליט על עלמא אסתלק שבת ואמרין אושפיזין דאינון נשמות יתירות אי שבת. ובג"ד עיינין חיוורין נטלין בסיהרא מסטרא דחסד אלין אינון מארי דחסדים טובים מזרעא דאברהם אלין עיינין מסתכלין באורח מישר כלפי ימינא האי ב"נ וותרן איהו בממוניה דממונא דנשמתא איהי אורייתא ושאר עותרא ממונא דגופא. האי ב"נ חוור איהו ככספא אריך קומה איהו. רשימו חוור אית בימינא דיליה רחים איהו מבני נשא רחים איהו מקב"ה הה"ד אברהם אוהבי. שערא דיליה שעיע חוור. ות"ח דלית עיינין דלאו אינון כלילין מארבע גוונין ואמאי אתקריאו עיינין חוורין אלא כל גוון דשליט על אחרנין אתקריאו עיינין על שמיה. ובג"ד כד שליט גוון חוור בעיינין אתקריאו עיינין חוורין ומאן דבעי לאצלחא באוריי' ואשתדל בה עליה איתמר [ב"ב כה] הרוצה להחכי' ידרים:

[דף נד עמוד א] עיינין סומקין מס"א נטלין סומקו משרף דאוקיד לון בשלהובוי דחמה בישא ומתאדמין במאדים דס"א. דתרין דרגין אלין אינון מאומא דעשו איהו אדום מסטרא דמאדים ואתמר בבנוי דמונין לחמה. ובג"ד כד לוקה חמה סימן רע לרשעים. לקותא דחמה דאומין דעלמא אורייתא דאיהי אוכמא דאתמר בה שחורה אני ונאוה. לקותא דשמשא דסטרא קדישא שבתאי לילית פתייא אוכמא. ובנהא אינון לקותא דישראל. מאדים לקותא דסיהרא טבא דיעקב ומאדים איהו עשו. ומאדים דסטרא טבא לקותא לסיהרא בישא דמונין לה אומה דישמעאל. לקות' דעיינין בסומקו דילהון ובאדימו דילהון כבשרא. דגבינין דלהון האי איהו חמה דאוקיד לון דאיהו שרף ואושדין (דמעין) [דמין] ואדימו כולהון לקותא דמאדים אלין אינון עיינין קמיטין ביבשותא דשרף דאוקיד לון ואתקמיטו ועיינין סומקין דסטרא אחרא הוא מארי דעיינין סומקין. אסטמר מיניה אושיד דמין איהו. ואין הוא חזר בתיובתא אושידו דדמא דיליה יהא בפקודין דאורייתא או יהא טבחא או מוהלא והאי ב"נ איהו קמיט באנפוי בחוטמיה בקדליה בגופיה בדרעוי ברגלוי. (בהפכת) [בהפוכא] דעיינין חוורין דאיהו אריך באנפוי בחוטמיה בקדליה בגופיה בדרעוי ברגלוי. דא רחמי ודא דינא. עיינין סומקין דסטרא דכייא אלין עיינין דדוד דאיתמר ביה והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי [ש"א טז]. שערי ירוקין בגוון חמה טבא אנפוי סומקי מסטרא דמאדים טב. בשערוהי הוו ז' מיני גווני דהבא דאיהו זהב סגור זהב אופיר זהב פרוים זהב שחוט זהב טהור זהב מופז [זהב תרשיש] ז' אינון מיני דהבא דשבע ספירין אתכלילן בהו. ושערא דיליה קמיט וכל איברין דיליה קמיטין מסטרא דשברים. ובג"ד דוד הוא הקטן ואיהו דרגא דיליה הוד דנטיל בגבורה. אבל עיינא חוורין נטלין בנצח וחסד ואינון אריכין ושרטוטין דמצחא כלהון אריכין מסטרא דתקיעה אבל שרטוטין דמצחא מסטרא דב"נ קמיט אינון קמיטין ברזא דשברים ואית ליה רושם סומק תחות דרועא שמאלא או בדרועא שמאלא או בשוקא שמאלא ומאן דאתייליד בשעתא קדמאה דיומא תניינא דאיהו דרגא דגבורה יהא תקיף ביצריה אם ישתדל באורייתא דבעל פה. ומלכות איהו חמה טבא דאורייתא דבעל פה מסטרא דגבורה ואיהי סיהרא קדישא. אורייתא דבכתב אתקריאת מסטרא דחסד. חמה בישא איהי גיהנם דאתברי ביומא תניינא ובסטרא דדרגא דעשו נפקת סומקא אע"ג דנטילת לבתר מכל גוונין חוור וירוק ואוכם מאן דאלים גבר ועל שמיה אתקריאת. והאי איהי תיקונא דחכמתא עילאה אבל איסטגנינון לא נטלין כוכבא בסידרא דא אלא כפום ממשלת דילהון באורח חושבנא:

עיינין סומקין אינון מרכבה דחיה דשור דאיתמר בה ופני שור מהשמאל לארבעתן דאינון ד' גווני עינא. ושולטנו דארבע גוונין אלין איהו סומק אבל עיינין חוורין מרכבה דילהון אריה ואריה איהו מיכאל שור גבריאל ומאן דאתיליד ברישא דשעתא דשור יהא עתיר בדהבא ובכל מיני סומק. בעיינין חוורין נהיר יהו"ה רחמי ודאי ואתמר ביה הרוצה להחכים ידרים. בעיינין סומקין נהיר אדנ"י וביה הרוצה להעשיר יצפין מאן דאתיליד בפלגותא דשעתא קדמאה דיומא תניינא יהא בינוני בעותרא. מאן דאתיליד בסופא דשעתא האי איהו בזנבא דשור יהא עני. ויומין דכל חד מתפלגין לתלת סטרין כגוונא דנשמתא ורוחא ונפשא. נשמתא איהו מכרסייא יקירא ואיהי מרכבה בריש כל כוכב ומזל. רוחא איהי מן מלאכייא ואיהי מרכבה במציעות כל כוכב ומזל. ונפשא שותפי דבעיראן ועופין וכל אילין [מאכלין] דתאוה דעלמא שפלה ואיהי מרכבה בספא דכל שעתא ובסופא דכל כוכב ומזל. ומסטרא דנפשא דבעירא יומוי דב"נ קצירין ואינון מעט ורעים דכל יומי דב"נ דאינון בעניותא דצערא ובדוחקא לאו אינון חיים וכל שכן אי אינון יומין בלא תורה ומצוה דלאו אינון חיים. אם חזר בתיובתא אע"ג דאיהו בזנב טלה [דף נד עמוד ב] או שור בכל מזל ומזל קב"ה אוסיף בית רוחא יתירא דמלאכין וסליק מזנבא למהוי בינוני. זכה יתיר למיהדר בתיובתא במחשבתיה קב"ה יהיב ליה נשמתא מכורסייא (דרישא) וסליק למהוי רישא בריש כל כוכב ומזל ובג"ד אין מזל לישראל. ואע"ג דאתיליד בריש שעתא וקלקל עובדוי קב"ה נחית ליה מרישא לגופא למהוי בינוני. ואי מקלקל יתיר בעובדוי נחית ליה לסופא דכל מזל ומזל והאי איהו תלוי במזל ומזל רכיב עליה ושליט עליה. אבל בזמנא דנשמתיה שליט ורכיב על מזלא מזלא איהו טפילא לרוכב עליו. ואם מזלא דאיהו טפילא לרוכב שליט עליה איתמר ביה הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב. ואיתמר על נשמתיה ורוחיה והיו חייך תלואים לך מנגד. ואם חזר בתיובתא יחזרון ליה רוחיה ונשמתיה ואתקיים ביה קרא דכתיב ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך. במצות זכי לרוחא. באורייתא זכי לנשמתא:

עיינין ירוקין דסטרא אחרא מדידו דאתמשך מניה רזא דתוהו דאיהי קו ירוק קליפא דאגוזא. ותלת קליפין אינון דאתחזיין בעיינין דסטרא אחרא. תהו גוון ירוק קליפא קדמאה דאגוזא. בהו גוון חוור קליפא תניינא דאגוזא ואיהו חוורא דעיינין. חשך קליפא תליתאה דאגוזא ואיהו סומקא כעשן דאצטבע בסומקא דאשא ואיהו סומק חשוך מרה אוכמא. תהום ואיהו חלל דאגוזא ודא איהי לבושא דיצה"ר. נטיל מרה ירוקה בסטרא דתוהו ועביד ציורין ושרטוטין כפום חובין דבני נשא כלהו ציורין ושרטוטין עקימין ולאו באורח מישר וכן חוטמא ואנפין ועיינין בכל אתר דיצה"ר חויא בישא שרייא איהו עקימא וכל ציורין דיליה עקימין. נטיל מרה סומקא מסטרא דחשך ועביד ציורין ושרטוטין. נטיל מרה אוכמא מסטרא דתהום דאיהו חלל דאגוזא ועביד ציורין ושרטוטין. ות"ח תלת קטרין בב"נ מסטרא דדכיו ואינון נפשא רוחא ונשמתא. נפש נטיל עפרא ומיא ואשא ורוחא. האי נפש סטא לימינא ונטיל מיא כליל בפומא דאריה ועביד ציורין וההיא מיא דנטיל איהו ממוחא ואתפלג לארבע מוחין ורזא דמלה ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. אינון גיחון פישון פרת חדקל. ובזמנא דייתי משיחא כל חד וחד מאבהן אחזי פעולתיה הה"ד תוצא הארץ נפש חיה למינה דאיהו חיתו ארץ אפיק זרעא דיליה כל חד ביחוסיה ודא זרעא דיצחק דאיהו נפש חיה דאינון מינה וזרעא דילה בהמה [באומה] דא זרעא דאינון עמי הארץ דחיה דאיהי שור דרגא דיצחק. ויאמר אלהים ישרצו המים אלין מאריהון דחכמה דאיהי נפש חיה דאינון כנונין דמתרבין בימא דאורייתא ואינון מסטרא דאריה דימא דאיהו כשר בים. דאריה דס"א איהו פסול ביבשתא ואריה דימא איהו לימינא דאברהם וביה הרוצה להחכים ידרים. ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים [ודא פני נשר] אלין זרעא דיעקב דאינון מארי פקודי דאורייתא. ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה היבשה דא אדם דאתנטיל מד' סטרין דעפרא כד אתקיים בה יבשה הארץ ממי טופנא יפקון מן גלותא ורזא דמלה ויהי כ"ן דאיהו שבעין שנין. ביומא קדמאה עביד עבידתיה לאנהרא לון הה"ד ולכל בני ישראל היה אור. ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו' כגוונא דמצרים. ביומא תנינא ויהי מבדיל אפריש לישראל מנייהו הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ביומא תליתאה אעבר לון בימא הה"ד ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה כתיב הכא ותראה היבשה וכתיב התם וישם את הים לחרבה. אור דיומא קדמאה מיניה נהרין שמשא וסיהרא ביומא רביעאה. ועלייהו אתמר וה' [דף נה עמוד א] הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם. יומא תניינא ביה אתברי ימא הה"ד יהי רקיע בתוך המים. ויום חמישאה מיניה אפיק נוני ימא. דכמא דמאורות דיומא רביעאה תליין ביומא קדמאה הכי נונין דיומא חמישאה תליין ביומא תניינא. יומא תליתאה איהו כליל מכלא איהו דרגא דיעקב דאיהו נשרא כלילא ממיא ואשא. ויומא שתיתאה ביה תלייא וביה אתברי אדם מההוא עפרא דיומא תליתאה. יומא קדמאה אברהם דדרגיה חסד לקבליה הוא נצח ואהרן כהנא נהיר אנפוי כשמשא איהו לקבליה. יומא רביעאה דא בדא תליא הה"ד נעימות בימינך נצח [תלים טז] יומא תנינא יצחק דדרגיה גבורה לקבליה יומא חמישאה דאיהו הוד דרגא דדוד. יומא תליתאה יעקב לקבליה יומא שתיתאה שלמה דדרגיה יסוד דאיהו שלום ה' ועליה איתמר הנני נותן לו את בריתי שלום. יום שבת מלכות דרגא דבן י"ה דאיהו ו' דמהלך חמש מאה שנין דאינון חמש ספירות מטי ליסוד לאתחברא בה'. ויום שבת איהו משה רבינו דדרגיה בינה ויום שבת כליל כלא כגוונא דא ויכל אלהים ביום השביעי דא יומא קדמאה מלאכתו דא יומא רביעאה וישבות ביום השביעי דא יומא תניינא מכל מלאכתו אשר עשה דא יומא חמישאה דביה אתחרב בי מקדשא ולא הוה בניינא ביה באלף חמישאה. ויקדש אותו דא יומא תליתאה כי בו שבת מכל מלאכתו דא יומא שתיתאה אשר ברא אלהים לעשות דא גופין לנשמתין דרשיעייא דלא בעא למעבד לון גופין דאזלין כלהו נע ונד ודא רזא יד ליד לא ינקה רע [משלי יא]. ושבת דכלהו נייחא דכלהו יהא משה דאיהו דוגמת בן יה דבת זוגיה מלכות שבת שבת ודאי דעלה אתמר ומלכותו בכל משלה דאיהו (מלאכות) [מלאכתו] דאדכיר ביומא דשבתא. ולא כמא דחשבין טפשין דקב"ה עביד עבידתא או טרח למעבד עבידתיה ונח ביומא שביעאה כבר נש דטרח בעבידתיה ולבתר דסיים נח. ח"ו אלא בכל זמנא דשכינתא איהי בגלותא אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח דלא אשתכח צדיקא דיהא לה נייחא ביה ונייחא דילה אינון צדיקייא דנחתת בהון כגון אברהם ואהרן וזרעיה. יצחק ודוד וזרעיה. יעקב ושלמה וזרעיה ועלייהו אתמר ויכל אלהים ביום השביעי וישבות ביום השביעי ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו יומא דכלהו נייחא דכלהו. יום השביעי משה כליל כלהו ביה נח שכינתא מכלהו ודא איהו וישבות ביום השביעי שביתה דאלהים ודאי דאיהי שכינתא ולא אמר וישבות ה' דאימא איהו דטרחא בבנין הה"ד ובפשעיכם שולחה אמכם [ישעי' נ]: ובג"ד ד' יסודין כל חד עביד עבידתיה חד אריה והא איתמר. תנינא שור סומקא כוורדא סטא לשמאלא נטל גוון אשא ועביד ציורין ושרטוטין ואתריה בלבא. נשר אתריה בגופא נטל רוחא כלילא בפומא סטא לאחורא ונטיל גוון חד מסיהרא סטא לקמיה ונטל גוון חד משמשא סטא לימינא ושמאלא ונטיל תרין גוונין מנייהו אשתכח כליל מכל גוונין. והאי איהו נשרא רברבא מארי דנוצא רב גדפין כל גוונין ביה אתחזיין. אדם סטא לעילא ושרייא בדיוקנא דאנפין ורשים תמן דיוקנא דכלהו חיון ואתלבש בכלהו ואתחזי דיוקניה בהו הה"ד [יחזקאל א] ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן ורשים בהון ציורין וגוונין דאנפין ושרטוטין דמצחא. בהון רשים תלתין ותרין שבילין דאינון נתיבות פליאות חכמה וכולהו אתכסיין בתלתין ותרין בין אנפין וגדפין דחיון דשש עשר אנפין אינון לארבעתן לד' חיון ושש עשר גדפין סלקין ל"ב הכי [אינון] [שרטוטין] דמצחא ושרטוטין דעיינין. תלת [עשר] גוונין אינון בציורין דאנפין דקו המדה וכולהו גוונין אזלין בקו המדה באורח קשוט [דף נה עמוד ב] וכולהו רשימין בוא"ו. תרין ותלתין שבילין מצויירין ביו"ד ה"א ה"א. תרין עשר גוונין דתלת חיון דאינון ו"ו ודמות פניהם פני אדם א דמתלבש בהון ואיתכסי בהון. ו' לתתא ו' לעילא. ו' לעילא שית גוונין עילאין ו' לתתא שית גוונין תתאין. בשית גוונין עילאין פרח לגבי עילא ובשית גוונין תתאין פרח לגבי תתא ורזא דמלה בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף [ישעיה ו] אלין אינון דיוקנין דאתלבש בהון א' עילאה דאיהו תפארת אדם יו"ד הא וא"ו ה"א. אלין אינון נתיבין דחכמה דאיהו נתיב לא ידעו עיט. א'. דאיהו אדם עליה אתמר [חגיגה יג] במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. דאיהו (אור) [א] דאתעטר בגוונין דאינון ו"ו ואיהו לא אתגלייא עליה איתמר כי לא ראיתם כל תמונה. ואית לתתא דמות אדם ולא אדם. עלה אתמר ותמונת ה' יביט. ודא נפש השכלית מסטרא דמלכות דרשים כל גוונין אלין ואיהי אתקריאת יו"ד ה"ו וא"ו ה"א ודא איהו מ"ה למטה. רוח רשים רשימין במלאכייא דאינון ד' מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל וסליק לעשר דאינון אראלי"ם שרפים חשמלים שנאנים. תרשישים. אופנים. אלהים. אישים. חיות. בני אלהים. וכלהו מתלבשין ונהרין בגוונין דאנפין. דגוונין אינון לבושין לאינון מלאכין כגופא דמתלבש בלבושין ואינון אחזיין דיוקנין בלבושין לנביאה. ורוחא דאיהו תפארת רכיב במלאכייא ברוחא דאיהו רכיב בגופא ורזא דמלה כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה [חבקוק ג] נשמתא איהי מסטרא דבינה ועלה שרייא מחשבה דלית לה סוף ובה לית דמיון ולית צורה ולית דיוקנא בגין דאיהי עלמא דאתי ולית בה לא גופא ולא דיוקנא כמה דאוקמוה מ"מ [ברכות יז] העה"ב אין בו לא גוף ולא גויה. ונשמתא אתלבש בכורסיא דאיהו אדם (דבריאה). ובארבע סטרין דילהון תמן איתמר כי לא ראיתם כל תמונה דעלה איתמר עין לא ראתה אלהים זולתך [ישעיה סד]. ובהאי מחשבה הוו מציירין כל נביאיא כל דמיונין וכל ציורין לתתא מינה. ולעילא מינה לא תפסין ציור כלל. בה לא הוו יכלין למתפס ציור ולאו גוון כלל כ"ש לעילא מינה וצריך לאחזרא למלה קדמאה: עיינין ירוקין דסטרא דדכייא רחמים אינון מסטרא דת"ת וירוקא דילהון מסטריה איהו נהיר בנהורא דאבן מרגלית. דבג"ד אתקריאו ספירן ספירות דנהרין גוונין דילהון כספירים יקירין ולא כספירים דאינון פסולות עלמא שפלא אלא כאבנין יקירין ומרגלאן דגנתא דעדן דנהורא דלהון מסוף העולם ועד סופו ואלין אינון ספירן דנהרין לבר נש באורייתא כולא עד דלית שיעורא. דאית מרגלאן ואבנין יקירין דאינון מנשמתא ורוחא ונפשא דכורסייא יקרא ומלאכיא וד' סטרי עלמא. נהורא דאלין מרגלאן אית ליה שיעורא ואית ליה רישא וסופא. אבל לנהורא דנשמתא ורוחא ונפשא דאינון באורח אצילות מבינה ותפארת ומלכות לית ליה שיעורא. ואלין אינון באורח אצילות אבל אחרנין איתמר בהון ספיר גיזרתם כמה דאוקמוה קדמאי כל הנשמות גזורות מכסא הכבוד וכל אלין גוונין נהירין בעיינין דגופא דג"ע ובהון שבחת אורייתא לשכינתא. ומשה בגין דאתלבש בההוא גופא דגנתא דעדן דלתתא איתמר ביה וייראו מגשת אליו. ובג"ע דלעילא איתמר ביה ופני לא יראו דאע"ג דבכל אתר איהו קב"ה. אית אתר דאתגלייא ביה ואתר דלא אתגלייא ביה כ"כ. ודא איהו רזא דאספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה כגוונא דא אית באורייתא כמה לבושין כמה אנפין דאתקריאו פנים הנראים ופנים דאינם נראים וקב"ה לא אתגלי באורייתא אלא לכל חדא כפום עובדוי וכפום נשמתיה ורוחיה ונפשיה מאתר דאתגזרו. עיינין אינון כגוונא דגלגל [דמגלגל] עיגולין מסטרא דמים ודא איהו רזא דגלגלים ואזלין בקו המדה באריכו דילהון בעמיקו דילהון ורזא דמלה מי מדד בשעלו מים [ישעיה מ] ואינון ה' מדודים מדד בה כגון זה:: ואינון א א א א א כיצד מי מדד בשעלו [דף נו עמוד א] מים א'. ושמים בזרת תכן א'. וכל בשליש עפר הארץ א'. ושקל בפלס הרים א'. וגבעות במאזנים א'. ואינון ו' קו דנפיק מן המדה דאיהי י' ומדיד ה' מדודין בהם בחמש ספיראן דכלילן בה' תתתא ודאי י' דילה איהי מדה דילה (ואית עין) [ואינון] ד' גוונין דעינא מדד בהון לד' סטרין וקו איהו ו' גלגל דאיהו י' עם ו' אתעביד גלגו"ל דסליק לחושבן (עבור) [ע"ב] כד גלגל דעינא אתהפך בקו דאיהו ו' ומתהפך עינא ביה לחוורא אתגלייא ביה דאיהו גלגול דיליה מזמנא קדמאה מסטרא דחסד. ואם יתעסק באורייתא חכים יהא מסטרא דימינא בגין דתמן אתמר בה הרוצה להחכים ידרים. ואי לא יתעסק באורייתא יהא חכים במלין לצייר בידיה כמה ציורין דכמה מלאכות אע"ג דלא אוליפו ליה בהאי עלמא. דמאן דלא עביד מלוי מלבוי וממחשבתיה עד דאוליפו ליה האי לאו איהו בגלגולא [דא] כלל. וכד גלגל דעינא אתהפך לשמאלא באדימו דשליט על גווגין /גוונין/ אחרנין איהו מזמנא תניינא גלגולא דיליה. והאי יהא עתיר בלא טורח ובלא מזל ועליה איתמר הרוצה להעשיר יצפין. ויתקרב ב"נ לגביה דוותרן יהא בממוניה בגין דלא טרח ביה דההוא דטרח בממוניה לא תתקריב לגביה דקמצן יהא. וכד גלגל דעינא אתהפך לירוקא דשליט על כל גוונין דא איהו בגלגולא תליתאה ויהא חכים באורייתא ועתיר בממונא דלא טרח ביה דא איהו שלים מכלא מסטרא דיעקב דאיתמר ביה ויעקב איש תם. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר [איוב לג]:

וכען צריך לפרשא מאן איהו עין דאתגלגל בגלגולא דתלת גוונין אלין אדם קדמאה דסטרא דכייא דאית אדם אוחרא מסטרא דמסאבו ולא עוד אלא תלת אדם אינון אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה מסטרא דדכיו. ואית אחרא מסטרא דמסאבו דאיהו אדם בליעל איש און יצר הרע. אדם טוב יצר הטוב דהכי אוקמוה קדמאין גם את זה לעומת זה עשה האלהים [קהלת ז]. וכען צריך לפרש אדם דסטרא דכיא. ת"ח כד אתלבש אדם דדכיו באברהם אתלבן ביה וביצחק אצטריף הה"ד [זכריה יג] וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ביעקב אחזי דיוקניה ועביד תולדין. והאי אמאי אלא ליצה"ט וליצה"ר דאינון אדם טוב אדם רע. מני קב"ה תלת פקודין ע"ז ג"ע וש"ד. ע"ז הה"ד ויצו ה' אלהים על האדם לאמר ואמרו מארי מתני' [סנהדרין נו] לית צו אלא ע"ז. על האדם זה שפיכות דמים. לאמר זה גלוי עריות. [ובצווי] דא הוו כחדא יצה"ט ויצה"ר לבתר דעבר יצה"ר על ציווי דקב"ה גזר עליה מיתה אמר מה אעבד אם אנא אימות איהו נטיל עבד אחרא. דיצה"ר איהו עבד ובת זוגיה שפחה ואתריה ירית ליה ההוא עבד. מה עבד אזל איהו ואתתיה לפתאה לאדם ולאתתיה דסטרא טבא. בת זוגיה דיצה"ר לילית פתי לאדם דאיהו יצה"ט ובגינה איתמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ. ויצה"ר פתי לחוה וגרמו לון מות. בג"ד קב"ה אפשיט לאדם דאיהו יצר הטוב מגופיה (בגן) [נ"א מגן] עדן ומלבושוי ליה ולאתתיה הה"ד וידעו כי ערומים הם וגירש לון מג"ע הה"ד ויגרש את האדם. את בת זוגיה עמיה. ונחית לון לשבע ארעין דאינון גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. עבד תיובתא הוה מצפצף ועולה. ועכ"ד הוה ערום בלא לבוש הוא ואתתיה מה עבד קב"ה אייתי ליה בגלגולא באברהם ולאנתתיה בשרה וקב"ה הוה מלבן ליה בכורא דכספא דאיהו מעורב באברא דאיהו עופרת מיד דארמי ליה בנורא אתלבנא כספא ואפיקת זוהמא דאיהו עופרת לבר וכגוונא דא אתלבן אדם באברהם. ואפיק מניה זוהמא לבר ודא ישמעאל דאיהו זוהמא דהטיל חיוייא בחוה. לבתר אתגלגל ביצחק בת זוגיה דאדם [יצחק במ"ק חוה. מהגהת כ"י] ואסתמק בנורא ואפיק זוהמא לבר ודא עשו וסומקא דיליה כדמא דשחיטה ובגין דאתגלגל נוקבא ביצחק אתקרי שמאל נוקבא. לבתר עאלו תרווייהו ביעקב ובת זוגיה ואפיקו מניה זרעא [דף נו עמוד ב] וגלותא דיליה הוא ירוקא דיליה דסחרא. ודא איהו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר: עיינין אוכמין חשוכין תמן לילית דאיהי חשוכא אפילה פתיא אוכמא. ועיינין אוכמין עקימין ודאי תמן שבתאי דעליה אתמר מארת ה' בבית רשע [משלי ג] דההוא גוון חשוך שליט על גווני אחרנין. ולמאן דאסתכל ביה לילית [או] שבתאי באילן עיינין מארה ועניותא וכפנא ומותנא ייתי. אסתמר מניה דרגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. וכל משא ומתן דעביד ב"נ קדם מארי דעיינין אלין אתאביד. וצריך ב"נ דלא ישתכח בשבעא קדמיה ביומין דחול אלא בשבת דלית ליה שלטנותא עליה. ואם אשתכח ביומין דחול בשבעא קדמיה ואסתכל ביה בעינא בישא לא אשתזיב מניה ממיתה או מעוני. וחוטמא ופומא ואנפוי דהאי ב"נ לאו אינון על קו היושר: עיינין אוכמין שפירן על קו היושר איהו מסטרא דשבת דאיהי בת עין שפירא עלה איתמר שחורה אני ונאוה האי איהו בדיוקנא דשבת דאיהו שקול לאורייתא כולה. ובשבת צריך לאחזאה שובעה בהפוכא דשפחה לילית וצריך באתר דעציבו דשבתאי לאחזאה חדוה באתר דחשוכא שרגא באתר דעינוי ענג למעבד תמן שינוי בכלא. דלילית מרה אוכמא צמאון דלית ביה מים דאיהו הבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ונחשין ועקרבין דילה אינון ערב רב. יוסף דאיהו בגובא. דא ישראל דאינון בגלותא דילה בההוא בור (ושבת) [ומאן] דאוקיר שבת ימלט ממנה. וחוטא ילכד בה. חוטא דמחלל שבת ילכד בה דאיהי חילול שבת ודאי חללה זונה. דמאן דנטיר אות שבת או אות ברית מלחלל ליה. ביה אתקרי צדיק ואשתזיב מינה. ולא עוד אלא דסליק למלכות דאיהי שבת ודאי. ויוסף בגין דנטיר ברית אשתזיב מן גובא ומן נחשים ועקרבים דיליה ולא עוד אלא דזכה למלכות. וישראל דנטרין שבת ואות ברית מילה איתמר בהון כל ישראל בני מלכים ואלמלא נטרין ישראל שבת אחד כהלכתא מיד נגאלין. וכל ב"נ דאיהו עיינין [דיליה] אוכמין על קו היושר דאיהי קו המדה ענג איהו וחדוה ושבעא וותרן ועיינא טבא. ובעי לאתפארא בלבושין שפירין בגין דאיהו בן דשבת בן מטרוניתא ודאי. ובהיפוכא בן לילית. עד הכא רזא דעיינין ודאי איהו רזא דאנשי חיל. יראי אלהים בשמיעה דתלייא באודנין דתמן יראה הה"ד ה' שמעתי שמעך יראתי [חבקוק ג]. ותלת צלותין אינון חד תלייא בראיה ותניינא בריחא ותליתאה בשמיעה. פה איהו שבת כלולה מכלהו איהי תפלה לעני דאיהו צדיק ואיהו יום השבת. וצלותא דפסח איהי כורסייא דרחמי. וצלותא דראש השנה כורסייא דדין ותמן קב"ה איהו דיין וכל צבא השמים קיימין עליה מימינא ומשמאלא. כגוונא דשערא דתלייא בתר אודנין מימינא ומשמאלא. והא אוקימנא לעיל דצריך לבערא לון אם אינון תחות אודנין לאתגלאה אודנין דאינון תרעין דצלותא. דכמה מארי דדינין סתמין תרעין בחובין דישראל וצלותא לבר דלא מניחין לה לאעלאה בהיכלא דיליה דאיהו אדני ואיהי קרא' לתרעין דהיכלא דיפתחין לה. (לאנהרא) [ובנהא] לתתא קראן ביחודא שמע ישראל לקלא דצלותא דילך דאיהי לתרעא דילך. ואם מבערין שערין דתחות אודנין דאינון מארי דדינין מיד קב"ה דאיהו ישראל דיין אמת אפתח היכלא דתיעול צלותיה ודא איהו אדני שפתי תפתח פתח היכ"ל דאיהו אדנ"י בחושבן וייעול צלותא. וצלותא דישראל לעילא איהי מלכות ואיהו תפארת. וצריכין ישראל דלא יסלקין להו לעילא עד דיתבערון דינין מתרעא ויהון צווחין בה לגביה בעשרה מלכיות ובעשרה זכרונות ובעשרה שופרות. דצלותא דמנחה איהי דינא דר"ה ובגין דא תקינו עשרה שופרות דאינון קשר"ק קש"ק קר"ק לסלקא לה בעשרה דלית שכינתא שרייא בפחות מעשרה ובגינייהו איתמר לא אשחית בעבור העשרה. בשברים שבר תשבר מצבותיהם דקיימין קדם תרעין דלא מניחין לאעלא צלותא. בתרועה תפסין לון בשלשלאין. בתקיעה והוקע אותם לה' נגד [דף נז עמוד א] השמש. בגין דלא יהבו יקרא למטרוניתא לאעלא בתרעין דילה. ובשעתא דדינין פנוי מתרעין דהיכלא דמלכא סלקא צלותא בכמה שירין ותושבחות והודאות דצלותא. וחיון כלהו פתחין גדפייהו לקבלא לה בחדוה הה"ד ופניהם וכנפיהם פרודות כלהו פרודות לעילא לקבלא לה. ואשמע את קול כנפיהם בגין דישמע מלכא דמטרוניתא קא אתיא ויפתח היכלא לגבה הה"ד אדני שפתי תפתח [תלים נ"א]. מיד אפתח מלכא היכלא וקביל לה בחדוה וייעול עמה בהיכליה אימתי בצלותא דעמידה מיד איתמר בחיון בעמדם תרפינה כנפיהם. בההוא זמנא איהו יהו"ה בהיכליה כגוונא דא יאהדונה"י בההוא זמנא מאן דבעי למישאל שאלתיה ישאל הה"ד שאל אביך ויגדך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתך [שם ג] והבן שואל מאביו באמצעיות דצלותא. בההוא זימנא דאיהו יהו"ה בהיכליה אז תקרא וה' יענה. ואית נימין דשערא דההוא דאיתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי [דניאל ז] וכלהו רחמי. לית נימא דלא אית ליה מבועא ודא י'. נימא אריכא דא ו'. קמיטא ה' זעירא. אריכא וקמיטא לתתא דא ה' עילאה דאית בה דינא ורחמי. דקמיטא ולא אריכא דא ה' תתאה דאיהו כלא דינא. וכל נימא ונימא איהו עלמא שלימא ועלייהו איתמר ועלמות אין מספר [שיר ו] בג"ד אמרו מ"מ [שבת קנב] כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפ"ע. ואיהו נימא חדא דקב"ה עלמא שלימא ובגינה אתמר [ב"ק נ] דקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. וצלותא דשחרית כד סלקא כל אלין מארי דדינא כלהו רחמי ולא מעכבין לה לאעלא. שערא ירוקא לית תמן דינא כלל נימין ירוקין שפירין כלילין מחוור וסומק אינון כלהו רחמי וכד סלקא צלותא בהון כלהו חיילין דנימין מקבלין לה בחדוה ורחימו: שערא אוכמא שפירא כל נימין דיליה אתקריאו עולמות דיליה הה"ד ועלמות אין מספר ואינון חיילין דשבת. וצלותא דשבת איהי שקילא לאורייתא וכמה תלי תלים דתליין מינה אתקריאו קווצותיו תלתלים. שערא חורא מסטרא דחסד. סומקא מסטרא דגבורה. שערא ירוקא מסטרא דתפארת אוכמא מסטרא דמלכות דאיתמר בה שחורה אני ונאוה. הרי ארבע תקונין דשערא דשרייא עלייהו יהו"ה י"ג תיקונין ואינון דתליין משערא ג' לכל סטר לד' סטרין ואינון וא"ו עלייהו איתמר קווצותיו תלתלים. לעילא ברישא בפלגו דרישא מתפלגין אורחין בשערא לתלתין ותרין שבילין בחושבן יו"ד ה"א ה"א וכלהו שבילין אינון בימא דאיהו מוחא. ואלין תיקונין אינון ברישא דההוא גופא דג"ע וכלהו תיקונין אית ביה עד הכא יראי אלהים: אנשי אמת בדיוקנא דאנפין בחוטמא בשרטוטין דמצחא בדיקנא דאנפין בקריצין דעל עיינין: ת"ח תלת שותפין אינון אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה. אדם דבריאה איהי נשמתא בה חשיב ב"נ ודא עולם המחשבה ודאי אתקריאת. רוח. אדם דיצירה. עולם הדיבור כד אתלבש ביה מחשבה בה חשיב וצייר ציורין דשרטוטין ודיוקנין ואע"ג דחשיב לון לית ליה רשו לאפקא לון מההוא חילא דאיתמר ביה מהכח אל הפועל עד דאתלבשו נשמתא ורוחא בנפשא ובה אפיקו כלא לפועל בגין דנפשא איהו עולם המעשה ובה רוחא בטש במצחא ועביד שרטוטין. בטש בעיינין ועביד קריצין. בטש בעיינין ועביד גוונין. בטש באנפוי ועביד גוונין ותיקונין. נחית לתתאה. בטש בידין ועביד שרטוטין. בטש באברים כלהו דגופא ועביד דיוקנין ולית חילא למחשבה ולאו לרוחא לאפקא חילא לעובדא בלא נפשא. ועכ"ד דתלת שותפין אלין בב"נ לית מחשבה דאית לה חילא לחשוב בלא שכינתא עילאה דתמן חכמה. ולא רוחא דאית ליה רשו לציירא בלא תפארת דאיהו כליל שית ספירן (ובינה תלת הא תשע) ונפשא לית לה חילא למיעבד עובדא בלא מלכות דאיהו מעשה בראשית עלה איתמר תוצא הארץ נפש חיה. אבל בריאה באלהים דאיהי בינה הה"ד בראשית ברא אלהים. ויברא אלהים את שני [דף נז עמוד ב] המאורות הגדולים. ויברא אלהים את האדם בצלמו. הוי"ה איהו ביצירה הה"ד יהי אור ויהי אור. יהי רקיע. בכל אתר ויהי כן איהו תפארת כליל שית סטרין הוא טוב דכל יומי בראשית והוא צייר יצר הטוב דאיתמר ביה ויצר ה' אלהים. ביצירה תשכח יהו"ה (מכאן) מאן דבעי למיפעל עשיה מאלין מלאכין דממנן על ללותין /צלותין/ לית [ליה] רשו למיעבד עובדא בצלותא אלא בעובדין טבין דתליין במעשה דבהון נחית שכינתא עליה דאיהי עולם המעשה דאיהו מעשה בראשית דאיהו פועל. ובינה כח כ"ח אתוון דקרא קדמאה דבראשית כ"ח מ"ה דאיהו חכמה מחשבה. יהו"ה אלהינו יהו"ה כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. פעולה דהאי כח לאו איהי אלא במעשה דאיהי פועל אדנ"י ודא איהו מהכח אל הפועל. והפועל לית ליה חילא למיפעל בלא דיבור דאיהו יהו"ה תפארת דכליל כלא. הכא לית קיצוץ ופירור במחשבה ודבור ומעשה. (מחשבה ביחודא) תפארת כליל כלא והכי אתכליל כלא בבינה והכי אתכליל כלא במלכות. מחשבה מבינה ולעילא עד אין סוף ומינה לתתאה עד אין תכלית. דבור בתפארת מעילא לתתא ומתתא לעילא. עשייה במלכות מתתא לעילא ומעילא לתתא. מחשבה למהוי בה בר נש חשיב בבורא [עלמין] ליחדא שמיה עד א"ס ועד אין תכלית ואיהו ברא בבינה הה"ד וראו מי ברא אלה [ישעיה מ] מי ודאי. דבור לאתעסקא ביה באורייתא ולמנדע מניה יוצר הכל דעליה איתמר יוצר אור. ולית אור אלא תורה הה"ד [משלי ו] כי נר מצוה ותורה אור. ודא איהו יוצר דצייר ביה בב"נ אנפין ועיינין ואודנין וחוטמא ופומא לאתעסקא באורייתא ולמנדע ליה מינה. כגוונא דא צייר פומא למללא באורייתא צייר עיינין לאסתכלא בנהורא דאורייתא צייר ביה אודנין למשמע בהון פתגמי אורייתא. אלין אינון שית סטרין דכליל תפארת תרין עיינין תרין אודנין פומא ולשון. צייר חוטמא ובה ויפח באפיו נשמת חיים למהוי חשיב בה בייחודא כמה דאיתמר אנכי ה' עושה כל [ישעיה מד] דא שכינתא תתאה. מניה יהיב בב"נ נפש השכלית למנדע מינה בכל עובדין דאורייתא דאינון פיקודין דאורייתא לההוא דאתקרי עושה כל. ואינון תלת קטירין דיהיב בב"נ. נשמה השכלית למנדע בה לעושה כל עלמין דאיהו אומר ועושה מדבר ומקיים ואיהו בורא יוצר ועושה. כלא חד איהו מלגיו. איהו אפיק כלא מכח לפועל. ואיהו משנה עובדוי וביה לית שנוי. ואיהו הוא דמסדר כל ספיראן ואית בספירן מנייהו רב ובינוני וזעיר כל חד על סדורא וביה לית סדר. ואיהו ברא כלא בבינה ולית מאן דברא ליה. איהו צייר ויצר כלא בתפארת וליה לית ציור וצייר. איהו עביד כלא במלכות ולית מאן דעביד ליה. ובגין דאיהו באלין עשר ספירן מלגו דבהון ברא וצייר ועבד כלא שוי תמן יחודיה לאשתמודעא ליה תמן. וכל מאן דאפריד בשום ספירה מחברתה מאלין עשר ספירן דאתקריאו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כאלו אפריד ביה. ואיהו דמייחד י' בה' ו' בה' ולא אתקריאו יהו"ה אלא ביה וכן אדנ"י וכן אהי"ה וכן אלהי"ם. ומיד דאסתלק מתמן לית ליה שם ידיע. ואיהו דקשיר כל מרכבות דמלאכייא וקשיר לון כחדא וסביל עילאין ותתאין ואם הוא אסתלק מנייהו לית לון קיומא ולא ידיעה ולא חיים. לית אתר דלאו איהו תמן לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית ולכל סטרא לית אלוה בר מניה. אבל עכ"ד דאיהו בכל אתר בריאה יצירה ועשיה דיליה לא שוי לא בכורסייא ולא במלאכיא ולא בשמיא ולא בארעא ובימא ולא בשום בריה בעלמא בגין לאשתמודעא ליה כל בריין [אלא] בספירן. ולא עוד אלא כל בריין אינון מנייהו ע"י בריאה ומנייהו ע"י יצירה ומנייהו ע"י עשיה. וספיראן אע"ג דכלא ברא ויצר ועבד בהון לא אתקרי בהו בריאה ויצירה ועשיה כתתאי אלא אינון באורח אצילות ובג"ד כתר וחכמה ובינה ודעת דשאר בריין לא דמי לון הה"ד [ישעיה מ] ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. כגוונא דאורייתא דאתמר בה יקרה היא מפנינים וכל [דף נח עמוד א] חפציך לא ישוו בה [משלי ג]. ובורא ויוצר ועושה כלא אע"ג דאשתמודעא לבני נשא בעשר ספיראן דאינון כתר עליון חכמה ובינה וכו' אתמר ביה דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא חסיד ולא בחסד ידיעא גבור ולא בגבורה ידיעא איהו פאר בכל אתר ולא באתר ידיעא איהו הוד והדר בכל אתר ולא באתר ידיעא. איהו צדיק ולאו באתר ידיע. איהו מלך ולאו במלכותא ידיעא. איהו אחד ולא בחושבן כגון אחד דסליק תלת עשר מכילן. ואע"ג דלאו איהו לבר מכלא איהו סביל עילאין ותתאין וסביל כל עלמין עד דלית סוף ולית תכלית ולית מאן דסביל ליה. כל מחשבתין לאן למחשב ביה ולית חד מנייהו דידע לאשגא ליה. ואפילו שלמה דאתמר ביה ויחכם מכל האדם [מ"א ה] בעא לאשגא ליה במחשבתיה ולא יכיל ובג"ד אמר [קהלת ז] אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני למאן דאיהו מחיה ביהו"ה לית מאן דקטיל ליה. ולמאן דאיהו ממית באדנ"י לית מאן דמחיה ליה. ואלין אתוון לית בהו חיי ומיתה ואע"ג דבהון מיתה וחיי בר מניה ולית בהון קריבו וייחודא בר מיניה. שמא לא אתקרי שלים אלא ביה. ולא אפיק פעולה לפועל אלא ביה. וסטרין אחרנין דאינון מסטרא אחרא כלהו ברשותיה למעבד בהון רעותיה ועלייהו אתמר [דניאל ד] וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עבד בחיל שמיא ולא איתי דימחי בידיה ויימר ליה מה עבדת. הוא תפיס בכל מחשבתין ולית מחשבה ידיעא ביה ולא צריך לרשמא אתר למחשב ביה ולא למנדע ביה. אבל לבריין בגין דלא יכיל מחשבתא דילהון לאשגא ליה בכל אתר בגין דאית ליה עלמין אפילו לעילא מן ספירן כנימין דשערא דלית לון חושבנא. ובגין דינדעין למקרי ליה באתר ידיע רשים לון ספירן לאשתמודעא ליה בהון בגין דאינון קשירן בעילאין ותתאין וברא בהון כל בריין לאשתמודעא ליה בהון. ואיהו דצייר שרטוטין והכרת אנפין. בעמודא דאמצעיתא צייר תרי אפין בתרין יודין מן וייצר (וייצר) [וצייר] חוטמא באות ו' מן ויצר וסליק בהון חושבן יהו"ה צייר לון בהאי שמא לאשתמודעא מניה ליוצר עלמין. יהו"ה איהו תפארת איהו נהיר באנפין תרין גוונין דאנפין דעבד ליה דאינון חוור וסומק דאינון חסד וגבורה דאינון רזא דויעבור ה' על פניו ויקרא. ועלייהו אתמר לגבי עילא ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. פומא דיליה מלכות. תרין שפוון נצח והוד. יסוד לשון למודים עלה אתמר פה אל פה אדבר בו. שרטוטין דמצחא אינון כגונא דא מינייהו חמש בפותייא. ברזא דהאי כוכבא דא. מנייהו כגוונא דא ו"ו ו"ו ארבעה. ברזא דהאי כוכבא ואינן ברזא דאת ד'. מינייהו שית כגוונא דא ןן ברזא דהאי כוכבא מינייהו שבע ברזא דככובא דא מינייהו תמנייא כגונא דא ודא ח' למנצח על השמינית ודא בינה מאן דרשים כלא י"ו דאינון קו המדה דלהון ובהון סלקין לתלתין ותרין. וכלא ד' כוכביא ואית בהון תלתין פיקודין בחושבן תלת יודין דאינון ייי ואלין תלת יודין אינון תלת ירחין דסיהרא ובהון ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ואינון תלת ירחין דסיהרא קדישא תלת אבהן אינון. יעקב עליה אתמר בחדש השלישי. ביה ההוא טוב גניז והוא אורייתא דאתמר ביה טוב לי תורת פיך [תלים קיט]. זכרו תורת משה עבדי [מלאכי ג] ועל ההוא טוב איתמר לגבי יעקב ויזרח לו השמש. ועליה אתמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים. ובזמנא דייתי מלכא משיחא בסוף גלותא בתראה דאתמר ביה הן עוד היום גדול. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא כגוונא דארון דס"ת. אורייתא ודאי יהא גניזו דיליה בדרא בתראה ובה אתטמר כגוונא דנח בתיבה דהוה אזיל על מייא הכי האי אזיל בין ערב רב דאינן מים הזדונים ובסוף גלותא שוי קב"ה למשה בההיא תיבה (ואית) [ואייתי] [דף נח עמוד ב] ליה בגלותא ומנ"ל דבסוף גלותא אייתי ליה הה"ד ותשם בסוף. ועל ההוא סוף כתיב [דברים ד] באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך. ועוד ותשם בסוף דא איהו רזא דסוף דבר הכל נשמע. ותחמרה בחמר ובזפת. חמר מבפנים חוור. וזפת מבחוץ אוכם הכי אורייתא חוורא מלגיו ואוכמא מלבר חוורא מסטרא דאור דאיהו אור דאברהם דדרגיה חסד והאי איהו אור דאתמר ביה וירא אלהים את האור כי טוב ואתמר ביה ותרא אותו כי טוב הוא ואין אור אלא תורה דכתיב ותורה אור [משלי ו] ודא אור דאתייהיב מימינא אוכמא מלבר בההוא חשך דיצחק דאתמר ביה ותכהין עיניו מראות. ואתמר ולחשך קרא לילה. ותשם בסוף דא יעקב דאתמר ביה ויאסוף רגליו אל המטה. על שפת היאור דא אורייתא דבעל פה בגין דאיהי הלכה למשה מסיני קבלה למשה כד אזלא לגביה אתקריאת הלכה למשה כד קביל לה בדרועוי אתקריאת קבלה למשה. כד שרייא בפומיה פה אל פה אדבר בו ועתידא למיזל לגביה בסוף יומייא ויקבל לה בדרועוי ובה בוקע מיא דאורייתא. ועוד ותחמרה בקלין וחמורין דאורייתא. בחמר ובזפת בחומרא דפיקודין דעשה דאינון מצד אור ומפקודין דלא תעשה דאינון חשך ורזא דמלה יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי [תלים מב] בההוא דאתמר ביה ולחשך קרא לילה. ויקרא אלהים לאור יום לקבליה אמר יומם יצוה ה' חסדו. ולחשך קרא לילה לקבליה אמר ובלילה שירה עמי. ותשם בסוף בסוף מ' שנין בתראין דגלותא לקבלייהו עלו ישראל לסוף מ' שנין דאזלו במדברא לארעא דישראל. בההוא זמנא כי רם ה' ושפל יראה [שם קלח]. ותתצב אחותו מרחוק דא חכמה דיליה הה"ד [משלי ז] אמור לחכמה אחותי את. ותתצב. ביה ויבא ה' ויתיצב [ש"א ג]. מרחוק. ממרחק תביא לחמה. ועוד ותתצב אחותו דא חכמה. מרחוק בההוא זמנא דמתרחקין ישראל מחכמת קבלת משה ואתרחקא איהי מנייהו בההוא זמנא ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור נחתא מה"ד לקטרגא עליהון ולאתרחצא מדמא דישראל דאינון דמים מעות דלהון דאינון חייהון. וכלא על [סיבה] דההוא אור דאתמר ביה וירא אלהים את האור כי טוב על אור דאורייתא דהוו מתרחקין מינה אור דמשה ודאי. ונערותיה הולכות על יד היאור אלין האומות דאינון ערב רב וכן כל אומין דעלמא אתייעטין עלייהו דישראל לאעקרא לון מן עלמא וכולא על סיבה דההוא אור וזהו על ידי האי"אור. [בההוא זימנא זקף עינוי ר"ש ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בההוא זימנא בגין דכד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה. עכ"מ. הרנ"ש]:

סתרי תורה. (מצאתיו בזוהר ישן כת"י והוא תשלום על מה שכתוב בדפוס [דע"ה בס"ד מסטר] לסטר): ותלת דלא עברון האי איהו באת פ' ואת א' וכלא פ"א באשלמותיה. את ר' לית ביה כלל. שערוי אוכמין תליין ולא שעיען דא איהו ב"נ דשתיק תדיר אבל פקיחא איהו מארי דלישנא בישא מלוי ברוגזא פום ממלל רברבן אצלח ולא אצלח מארי קטטא בביתיה לא חייש ליקרא דב"נ חד בפומיה וחד בלביה הפכפך בלישניה גבינין דיליה סומקין זעיר. ואי קמיטא תחות עיניה רב ואזיל עד חוטמא מסטר ימינא ותרין תחותיה וחד מנייהו זעיר מאוחרא דא שכיב בנדה מיומין זעירין וחוביה רשים ביה רשימין אלין. בין כתפוי אית ליה רושם חד וד' שערין ביה חד מניהו באמצעיתא רב ותלי וג' אחרנין זעירין ועד לא הוה עבירה דא הוו תלת זעירין וחד דאתרשם ביה דקיק וזעיר מכלהו. ההוא רושם הוה ביה מקדמת דנא אוכם ואינון שערין חוורין כלהו. השתא לאו הכי אלא רושם אוכם וחד סומקא כרשימו דטולפחא באמצעיתא. והוא שערא דאתרבי בין אחרנין רישיה סומק ודאשתאר חיור. אי תב בתיובתא תשכח בעיניה ימינא חד חיורא חיור גו ההוא אוכמא. במצחיה תלת שרטוטין עברין [דף נט עמוד א] ותרין דלא עברין ההוא רושם אוכם וסחרניה חוטא סומקא ובגו ההוא חוטא חד שערא דקיק זעיר ותלת שערין באמצעיתא כלהו כחדא. זעירא יחכם באורייתא [אי] יוליף ולא יצלח בעובדוי. ואי ירוקא דעינא לא אצטבע כל כך ועינוי אוכמין וחד חוטא סומק זעיר אעבר בין אינון גוונין כדין איהו באת פ' בשלימו ובאת ר' בלחודוי. במצחיה תשכח שית שרטוטין תלת עברין ותלת לא עברין שעריה תקיף ולא כ"כ תלי ולא תלי האי איהו בשלימו לכל ב"נ קמצן איהו לית ביה חידו ואפילו בחדוה לא אתחדי. בדוונא אתחזי. אטים אודניה שמאליה. בשינוי אית תלת רברבין מלעילא ויהבון לון דוכתא אינון דלתתא. מהימנא איהו ולא כ"כ. אנפוי אריכין ולא שפירין קליה כאיתתא ומלוי כאיתתא מקנח פומיה במלוי אפתח אצבעאן דידוי במילוליה. כד אזל אקדים ליה בליתא דפרסאי דלא יחוב בר נש לגביה עליה כתיב כי תועבה היא לפני ה' [דברים כד]. עיינין ירוקין ואלין סימנין ביה ואנפוי אריכין שפירן שערוי אוכמין ומריטין מלעילא ברישיה. רישיה רב כד אזיל כפיף רישיה קריצין דעינוי כקדמאה עליה כתיב מנע רגלך מנתיבתם [משלי א]. עיינין רברבין וירוקין דא איהו בתרין אתוון ר' פ"א חד יחידא וחד בשלימו. במצחוי שרטוטא חדא דאזיל ועבר מסטר לסטר ותלת אחרנין אית דלא עברין. מצחיה רב קריצין דעל עינוי לאו רברבין בדיקניה שערא טפי. ואנפוי שפירן סומק. שעריה שעיע ולא כ"כ. דחיל חטאה איהו רחים אורייתא איהו רחים לאינון דמשתדלין בה חדי בכלא עביד טיבו לכלא כדיבא לתועלתיה מהימנא איהי לרזין דאורייתא טב איהו למלין דעלמא מאן דאשתתף בהדיה לא אצלח לא איהו ולא אחרא. אצלח איהו בלחודוהי דהא את ר' גרים. פגים איהו. ברישיה לעילא רשימא דחד מכתשא דהוה לית תמן דעבד ליה חד רבייא באבנא בלא רעו וכוונה ואיכסי בשערא. וההוא רישומא דמכתשא כגוונא דגימל יוני"ת מהימנא איהו לגבי בני נשא וסליק למהוי רישא דעמא עד הכא רזא דעיינין:

ואית רזין אחרנין בעיינין דמתפרשן מינייהו. עיינן דמעמקן וחייכן דא איהו בשלימו דאתוון בר דקדמאה ר' ולבתר פ' דא איהו ב"נ דאצלח בעובדוי. תלת שרטוטין במצחיה מצחיה עגיל עינוי נהירין מרקמן עובד ציור דכיין קיימין על שלימו שנאוי יפלון תחותיה פקיחא איהו אצלח בכולא בהיל בעובדוי טב איהו עם בני נשא מלוי בקשיו בלא דחילו וותרן איהו עביד טיבו ולא לשמה. שעריה שעיע ותליא ולישניה כחרבא תחות עינוי קמיטין תלת רברבין ותלת זעירן ואי אית ד' זעירין ותלת רברבין כדין תשכח תרין שרטוטין במצחיה עברין מסטר לסטר ותלת דמטו ולא מטו. תחות טבוריה קיימא רישומא חד ציורא דרישא דב"נ אוכם וחיוור תרין שערין תליין ביה ההוא ב"נ אתכשל באיתת גבר מיומין רחיקין ולא תב מההוא חובא מרעין רדפין אבתריה וע"ד חד מאינון מרעין דצריך לאושדא שתן ולא יכיל דעד כען ההוא חובא תלייא בקדליה דנחש עקימא ושליט עליה בדא. ודא לסוף יומין דסיבו. ואי תב בתיובתא בזמנא דאיהו בחיליה ההוא רשומא אזעירת דיוקנאה ושערין לא תליין ביה כלל. ואי תב בתיובתא בסוף יומוי כד מרעין רדפין אבתריה כדין ההוא רשימא קמיט ושערין תליין ביה וההוא מרעא לא אעדי מניה מגו דתלייא בקדליה דנחש בגין דההוא נחש כיון דאחיד ההוא חובא על קדליה לית מאן דיתיר קשרא מקדליה בגין דההוא נחש לית ליה רשות ביומי דעולימו דב"נ לקשרא ההוא חובא על קדליה. וקשרי ליה בקשרין תקיפין ואיהו רדיף אבתריה דההוא ב"נ ומלקי ליה בההוא ברית דחב ביה. ואע"ג דתב בתיובתא יצווח מגו עאקו דלקותא. ההוא חויא דליג ועאל בההוא קשרא לשיפולי דתהומא רבא כדין רווח ליה לבר נש וההוא נחש לבתר יומין נפיק ועביד דא. ובזמנא דמית ההוא ב"נ תלת מאה שוטרין רדפין אבתריה דההוא ב"נ ותפסין ליה ועיילין ליה קמי מלכא ומלכא קדישא מתבר [דף נט עמוד ב] אינון קשרין ונחית ההוא חובה מעל קדליה ועל רזא דא כתיב [ישעיה כב] אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. כד"א וכופר בריתכם את מות [שם כח] תבר ההוא קיימא דילכון את מות כד"א כי אמר אכפרה פניו במנחה. אבטל רוגזיה. כדין ההוא ב"נ אזיל לההוא עלמא נקי מההוא חובה דהא קביל עונשיה בהאי עלמא. וכי תימא היכי משמע דבהאי עון אשת איש משתעי קרא דכתיב הכא אם יכופר העון הזה וכתיב התם באיסור אשת איש שזינתה ונקה האיש מעון. וכתיב גבי אבנר ואיש בשת [ש"ב ג] ותפקוד עלי עון האשה היום הזה. אי נמי והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתו [ישעי' כב] וכתיב התם אכלה ומחתה פיה [משלי ל] וכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכתיב מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה [שם ט] זהו כד לא קביל ענשיה בהאי עלמא. ואי אשתכח ביה זכות אבות עונשיה בהאי עלמא בההוא עון כד"א [תלים פט] ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ופקדתי זעיר זעיר. אם בפידו להם שוע [איוב ל]. פוקד עון אבות על בנים מזעיר ונותן זעיר על דא וזעיר על דא ואשתיזיב הוא ואבוי מעונשא דההוא עלמא דהא ברא מזכי אבא:

עיינין עקימין דלא מסתכלין באורח קשוט דא [הוא] בלא את כלל פרחין מניה כל אתוון בגין דאיהו מארי דעינא בישא חיזו דיליה בהיפוכא ההוא רע עין שליט עליה. ואי כשרין עובדוי דההוא ב"נ לא שליט אלא על עינוי ואצטריך ב"נ לאסטמרא מעינוי בגין דסטרא אחרא שלטא עלייהו. אינון עיינין חמאן כל ביש ואתעבידין סרסורין לגביה ושייפי גופא נצחן אבל שלטין עינוי [אי] מסתכלין. מאן דבעי לאסתמרא מניה לכתוב בידיה ימינא יו"ד ובידיה שמאלא זי"ן ויפתח [פומי'] קמיה ולימא יו"ד באפכא באתווי ואשתזיב מנייהו דא איהו דפגים לשימושא דקדושה בג"כ לא שריין ביה אתוון והא אסתלקו מניה דהא איהו ברזא דההוא קו ירוק דנפיק מתוהו במדידו דבוצינא. ואית לאסתכלא גו שרטוטין דידא בימינא ובשמאלא וברזא דאינון שרטוטין דידין תשכח דא: מאן דעינא חד אטים ולא כ"כ ועינא אחרא פקיחא מומא חד מאינון מומין אית ביה דא איהו באת, ר' בלחודוי באשלמותיה ואת י' מטי לגביה ולא מטי. במצחיה תלת שרטוטין עברין וחד זעירא דאעבר אוף הכי רשימא חדא סליק מעיניה לקביל אודניה שערי תלי ותקיף קריצוי רברבין איהו מומא מסטר אוחרא. אימא דיליה אזלת בחרשין כד הוה במעהא ונפקת לפרשא דאורחין בלילייא כד דא אתייליד. בגו תרין שנין דיליה אתחלש עד דאזהיר (נ"א דאזער) דיוקניה ואמיה אזלא בלילא בהדיה וקא עבדת חרשין עליה. האי חדי בחדוא לית ביה מהימנותא משבח גרמיה במה דלית ביה גס רוח ממלל בישין ועתיקין. וותרן איהו לית ביה קמצנו כלל מארי דגייפא הוא אצלח ולא אצלח חדידא בלישניה. ואי חד שרטוטא במצחיה רב ותרין זעירין דא אזל גו חרשין והא אימיה עבדת להו ומתחלפין שרטוטין דקא סלקין מעינא ימינא לעינא שמאלא גס רוח איהו אבל לית ביה בישא כלל. קמצאן איהו לית ביה קצת גיופא. חדידא בלישניה איהו. (בשתא) [בשפה] דיליה אית ביה רושם חד סומק טפי וחד שערא באמצעותא אצבען די ברגליה שמאלא קמיטין זקיפין מתפשטין. עיינין זבלגנין ירוקין נחתין דמעין תדיר האי אתדבק באת פ' ואת ר' לא אתיישב ביה האי אית ליה ארבע שרטוטין במצחיה ועברין כלהו ותרין זעירין מעיניה ועד שעריה. תרין רשימין ותלת זעירין בין קריצי עינוי האי איהו ב"נ דאזל כפיף רישא. זינא חד מתלת מארי רשומין דתולדות מארי צרעת אית ביה בזיניה האי לאו מסאבא הוה למסגר חדי איהו בכלא וחייך תדיר כל מלוי חייכין בהו בני נשא קמצן איהו בביתיה באחרנין לאו הכי לית ליה כסופא במלוי בגין דחמי דכלא חייכין ביה. גייפא [דף ס עמוד א] איהו שערוי סומקין זעיר לא שעיעין ולא קמיטין. ואי במצחוי תלת שרטוטין דעברין ותלת זעירין דלא עברין וכל שאר סימנין ביה האי לית (נ"א אית) ליה פגימו ורושם חד בעינא. דב"נ דהוה צד צפרין עבד ליה בלא כוונה באעא דהוה אושיט לצפרין ואיהו אתרשים על עיניה שמאלא לעילא מקרצוי באורכא. ההוא דהוה צד צפרין אגזים ליה בההוא אעא בגין דהוה אפרח צפרים ומחא ליה בלא כוונה האי אצלח למזוניה ולביתיה ולא למכנש ממונא סגי. מהימנא איהו ולא כ"כ והאי מהימנותא במלין זעירין אבל ברברבין לאו איהו מהימנא מארי דלישנא בישא וכלא חייכין במלוי. פומיה רב שפוותיה רברבין מאן דאשתתף בהדיא אצלח בכולא ואיהו אצלח אוף הכי טב איהו לכל שתופא. רשימא דההוא מכתשא עמיה עינוהי זבלגין ירוקין וחד רשימו אוכם (ספרא) [סחרא] לון. האי איהו באת פ"א בשלימו דתרין אתוון ואת ר' בלחודוי. דא רישיה רב וד' שרטוטין רברבין במצחיה ותלת זעירין בין קריצוי על חוטמיה שערוי רברבין רישיה עגיל וחד לעילא קריעא זעיר הווא גיבר חילא מארי זדונא במלין. שעריה קמיט גייפא איהו ובליליא אשתתף איהו לגיופא. לזמנין אתכשל איהו באינתו אסורה. דיקניה מליא בשערין האי אית ליה בדרועא שמאלא חד רשימו דחרבא דמחא ליה חד גבר אטר ימינא ביומא רביעאה דשבתא כד בעא שמשא לאתכנשא דהא בההוא יומא איתער עליה חד חוטא דמאדים ההוא חוטא דבסטר שמאלא וההוא רשימו עקימא בבשריה בעיגולא. כד מטא ליומין דסיבו נפל מאתר דרכיב ביה או סוסייא או חמרא או נפיל מן כותלא ומניה יתחלש וימות דהא חובא דחב בעולימוי בהבל רדיף אבתריה. ואי ההוא גברא תב בתיובתא באמצע יומוי נפיל מגו חולשא דביה וימות. ואי תב בעולימוי כדין תשכח שרטוטין דמצחיה תלת רברבין וארבעה זעירין ותרין תרין מגו עינוי דסלקין לעילא האי באורח כל ארעא יהא מרעיה (ויעול) [ויפול] מערסיה וימות דהא לעלמין אית ביה נפילה לבסוף: עיינין זעירין דקיקין דלא אתחזיין גוונין דילהון לפום שעתא וכד מסתכלין בהון אינון ירוקין ואוכמין האי איהו שפוון חדין ואפין אריכין בחדידו כדין תשכח במצחיה תרין שרטוטין וחד זעירא בינייהו האי איהו באת פ"א בלחודוי ובאת ר' בלחודוי. האי איהו שעריה תליא ולא שעיע אצלח בעובדי ידוי ובאורייתא אי אשתדל. אוף הכי זעירא איהו בשייפוי וגס בשרא לית ביה רוחא. ממלל מגו חוטמוי בגין דנקבין דלהון דחיקין ובג"כ נפיק רוחא בדחיקו לסטר שמאלא. בירכא דיליה לעילא מארכובא רשימא חד (דאמרי) [דמארי] חבורה דעבד ליה רבייא חד בסכין ביומי עולימוי ואסתכן ביה. מקנא הוא לאתתיה עד דב"נ חייכין מניה. בעי לאתתקנא בגוברין אחרנין ולא אתתקן וחייכין ביה האי לא ישתתף ב"נ בהדיה דלא יצלח. חמדן איהו אשתדל במה דלא אית ליה חשיב גרמיה דאיהו גברא רבא ולאו הכי זכי לבנות ולא לבנים ואי מתחלפן שרטוטין תרין זעירין וחד רברבא במצחיה ואנפוי סומקין זכי לבנין ולברתא חדא (או) דילדת בר ואסתלקת מעלמא. [כד] את חד אית ליה בתר אודניה ימינא רושם דטולפחא וחד שערא דתלי בריש אודניה ואצבעא זעירא די בידא שמאלא כפיף כדין תתקיים ותוליד בנין ובנן. אי סימנין אלין תהוין לה. בין רגלהא יכרע ויפול חד ברא בין אינון דיהא מבועא דנביע באורייתא. הוא מקרב ומפיק מבועין ונחלין דאורייתא ובשנין זעירין יתכנש מעלמא. האי איהו מאינון אלף דמתכנשין מעלמא מריש שתא ועד ריש שתא ביומין קדמאין. מדאתחרב בי מקדשא לא אשכח בר שתין חסר חד ואלין [דף ס עמוד ב] אינון דמסתלקי מעלמא כד יהבי ריחא עד לא מטא זמנייהו בגין דכד קב"ה עאל לאוליף אורייתא לאינון ינוקין דאסתלקו מעלמא כד יהבו ריחא עד לא מטא זמנייהו אינון קדמאי באינון מלין. וקב"ה א"ל לההוא ממנא יופיא"ל שמיה דקאים וקשיר קשרין דאורייתא מאן הוא דין דאקדים לי הה"ד [איוב מא] מי הקדימני ואשלם. ואשלם ודאי. כדין קרא קב"ה למטטרו"ן דאיהו קיימא גו פרוכתא דפרסא וששים אלף רבוא מארי דאולפנא דאורייתא סוחרניה ואיהו מקשר קשרים למאריה א"ל מאן האי דאקדים לי מי הקדימני ואשלם. איהו רשים גו מתיבתך או לא. א"ל מארי דעלמא לאו איהו במתיבתא דילי גו מתיבתך איהו וכל אינון דקדמי תחות כל שמיא (דילי) [דילך] הוא הה"ד [שם] תחת כל השמים לי הוא. בגין דתרין מתיבתין אית לעילא. מתיבתא דההוא נער מטטרו"ן. ומתיבתא עילאה דקב"ה ובכל אתר דתנינן מתיבתא עילאה דא הוא דקב"ה. מתיבתא דרקיע דא דמטטרו"ן כדין א"ל קב"ה אי הכי לקוט ליה גבאי לקיט ליה וארח ליה הה"ד [שיר ו] דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי דא קב"ה כד"א דודי לי ואני לו הרועה בשושנים [שם ב] ירד לגנו דא גורן דרקיע דקיימי כגורן. לערוגת הבושם דא מתיבתא דמטטרו"ן לרעות בגנים וללקוט שושנים לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקוט שושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא עד דלא מטא זמנייהו. כדין קארי ההוא נער מטטרו"ן לגבריאל די קסת הסופר בחרצוי ואמר ליה כתוב פתקא והב למלאך המות על פלוני דילקוט ליה מעלמא ואתלקיט מיד וסלקין ליה בקדמיתא למתיבתא דמטטרו"ן ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה ואוליף תמן מה דאוליף. לבתר סלקין ליה למתיבתא עילאה דקב"ה וזמינא למתיבתא דיליה ותמן אשתעשע בהו באינון דיליה וברזין עילאין וטעמי דאורייתא דהוו סתימין [מניה] בהאי עלמא. ויופיא"ל רב ממנא אזיל מגו מתיבתא עילאה וחתים סתרין ורזין דאורייתא מגו תרין מתיבתין. כל מה דאקשו במתיבתא דרקיעא אינון דמתיבתא עילאה מתרצין. במתיבתא עילאה לית תמן פרכי וקושיין אלא במתיבתא דרקיעא וחתים מתרי מתיבתי מלין דאורייתא כדקא יאות ועל דא כתיב ילכו מחיל אל חיל [תלים פד], ולזמנא דאתי יסתלקון פרכי וקושיין מגו מתיבתא דרקיעא כמא דאת אמר ילכו מחיל אל חיל וכתיב [שם קכב] יהי שלום בחילך שלום בארמנותיך. עד הכא רזין דעיינין בגו גוונין לאסתכלא: דיוקנין דחוטמא. חוטמא איהו (נר' חותמא) ופרצופא דב"נ לאשתמודעא חוטמא זעירא עקימא דלא אתיישבת כראוי באורח מישר דא איהו דאביד פרצופא דב"נ ודא איהו באת ה' בלחודוי בלא שלימו. דא איהו דאורח ענותנותא ושלימתא (אתעכב) [אתעבר] מיניה חציפא איהו. שעריה בין סומק לחיור. תלת רשימין רברבין על מצחיה ותלת אחרנין דלא אתחזיין כ"כ תלת שרטוטין אחרנין מסטרא דא לסטרא דא שפוון דיליה רברבן. בחציפותיה ממלל בקשיו כל מה דבעי. דאורח ענותנותא אתעבר מחוטמיה ומעל אנפוי דהא כיסופא וענותנותא מיישר חוטמא על אנפין והאי לית ביה כלל. ובגין דאיהו חציפא כדיב וחייך במלוי. ואי (מתערבין) [מתעברין] שרטוטין מעל מצחיה ואינון ג' רברבן וג' זעירין ושעריה אוכם הא איהו בין תרין אתוון במתקלא. דא נמיך רישא וחייך במלוי שעריה שעיע ולא כ"כ צערין רברבין מתערין עלוי ואשתזיב מכלהו דא זכו זעירא מאבוי מגין עליה. וההוא זכו אתרשים גו עמודא דקאים ביה ההוא נער ואיהו זכי בחד יתמא בגין דכל יתם וארמלתא קיימין בפקדוניה דמטטרו"ן דקיימא לדיינא באינון שבעין סנהדרין. בהיכלא דזכותא דיינין כל דינין דעלמא בר מתלת בני חיי ומזוני וכלהו בקראי כתיבי. בני דכתיב [ש"א א] ותתפלל על ה' על דייקא לעילא לעילא אתרא דמזלא עילאה. חיי דכתיב [ישעיה לח] הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה [דף סא עמוד א] יוסיף דייקא. מזוני דכתיב [תלים נה] השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך על דייקא. ותמן דיינין בני עלמא ויהבין פתקא למלאך המות לקטלא לון ולנטלא רוחיהון והואיל ומשכונין עילאין וטבין דבני נשא בידוי דקב"ה פקיד למטטרו"ן דיהון בנוי דההוא בר נש ואתתיה בפקדונא דיליה. ובגין דאסור למשכנא לון משכונין על משכונין לא (יקומון) [ימיתון] וע"ד מאן ישיזיב לון מעינויא ההוא זכו אגין על בנוי. והוא חד מנייהו דההוא זכו אגין עליה בעידן עקתיה. לדא אית ליה רושם במצחיה. חייבא או גייפא איהו ולא אתחזי קמי בני נשא דלא ידעין ביה. דא אצלח ומאן דאתחבר בהדיה יצלח יתיר מניה: חוטמא עקימא ותרין נוקבין דיליה רברבין וסלקין לבר אינון פתחין דנחירוי וחוטמא לא סליק דא איהו באת ה' בשלימו ד' שרטוטין במצחיה רברבן ושית זעירין אודנוי רברבן עינוי רברבן ותרין רשימין אוכמין דקיקין בעיניה דימינא. שעריה לא אתתקן במזייה בגין דאיהו רב ותקיף. רושם מכתשא במצחיה דא שרפא בכל יומא זמין כד אתרעם ברוגזיה קריר חוטמיה ואתחזי חוור. תב מרוגזיה לזמן רב מהימנא איהו במלין רברבין. ובזעירין לאו הכי. חמדן איהו גופיה מלי מכתשין ואבעבועין בכל יומי שתא ובר זמנא חד זעיר ביומין דסתווא אתנהיג בעונתנותא בביתיה תיאובתיה למיכל בכל אתר אע"ג דלא יזמנון ליה אי זכי באורייתא ואוליף ינוקין זכי בהו בשי"ן תי"ו. בידיה ימינא רושם עמיקא מתולדה דאתילד ביה. תרתי נשין אזדמנו ליה קדמייתא תמית על משברא. תניינא תזכי לתרין בנין חד ימית זעיר בחלבא דאימיה וחד יקום בעלמא גייפא יתיר מבני נשא אחרנין וחיין קיימין ביה אבל לא כל כך: חוטמא דאזיל באורח מישר ומתתקנא על גבי אנפין האי איהו באת ה' בשלימו דא אתגלי במצחיה תרין שרטוטין רברבין וה' זעירין ותרין מסטרא דימינא לגבי שעריה. מישר מתתא לעילא. שעריה בין אוכם לסומק. תליא על אודנוי. עינוי רברבין ירוקין וחוטא סומקא סחרא לגו אנפוי אריכין דא איקרי אנפי נשר דא מבנוי דסיהרא באשלמותא. כד בעי לאזערא גרמיה טב איהו לגבי מאריה. דחיל חטאה איהו. בימי עולימוי איהו בלא מרעין אזיל בבריאותיה כגיבר בלא דחילו. ביומין דסיבו נחית כנחיתו דסיהרא חלשא להוי. מרעין רדפין אבתריה דא זכאה במרעין יתכפרון. ואי מתחלפין סימנין ביומי עולימוי להוי במרעין בגין דאיהו כסיהרא דבעיא לאנהרא. ויהא ההוא גברא במסכנו. וביומין דסיבו יהוי בלא מרעין ובעותרא ויקר סגיא. דהא כדין אנהירת סיהרא וקיימא באשלמותא. ודא איהו צדיק וטוב לו. ודא ענותנותא ביה רחים הוא למאריה בכלא: חוטמא אריכא וחד חדודא כרישא דחוטמא דנשרא האי איהו [בלא את כלל] שעריה קמיט שרטוטין דמצחיה תלת. אנפוי חדידן עינוי זעירין הא איהו חמדן במה דאית להו לאחרנין כל עובדוי לאו בדחילו דשמיא. סאני אורייתא סאני למאן דלעאן בה. רחים לפום שעתא למשמע מלין דאורייתא ולפום שעתא פרחין מניה. ברגליה שמאלא תרין אצבען קמיטין דלא מתפשטין וברגליה ימינא חד האי איהו בחטאה דגנבא ולא יתוב מההוא חובא לעלמין. בין כתפוי תליין תרין שערין רברבין. בחדוי אית תלת שערין דתליין. אומי אומאה בכל רגעא ושעתא ולא אתהני. זמנין תרין בשתא ישתתף ב"נ בהדיה ולא יתיר ויצלח והוא מאדר עד ריש ניסן ומאלול עד שית יומין דמרחשוון ולא יתיר וביומין אלין יצלח מאן דישתתף בהדיה דהא יומין אלין יומין דאתוון אינון ומאן דלית ליה אתוון אתאחד בהו. ביומין אלין נפקין נשמתין ערטלאין ואינון מתהדרן כמלקדמין ולית לון זווגין וביומין אלין נפקין אתוון כ"ב ושראן בהו ומתעטרן בהו וברחמי ישתכחין זווגין ובירחין אחרנין וביומין אחרנין לאו. דהא מז' באדר בטש בוצינא ואפיק אתוון זעירין ובקעין רקיעין ונפקין לעלמא. בזמנא דאינון נפקין כל אינון נשמתין ערטלאין דהוו זמינין לאתהדרא נפקין בהדייהו ואתאחדן באינון אתוון [דף סא עמוד ב] ונפקין ע"י דפרוונקא. בגין דכל בני עלמא כד אתבנין לאתציירא בהאי עלמא כל ציורין דאתוון מתציירין בהו על ידא דאינון תלת שותפין דקא מזדווג בניינא. והשתא אלין דקא מתהדרן כל אינון אתוון קא אתציירו בהו. אחרנין לא מתציירי בהו. דהא אינון פרוונקין לא מציירין לון באתוון כמה דאתציירו בקדמיתא מסטרא דאבא ואימא. ואלין אתוון אזלין ומשטטין בעלמא ואתאחדאן בהו כל אינון דלית להו אתוון עד ריש ירחא דסיון דהא כדין אתטמרן אלין ואתוון עילאין בעיין לאתגלאה. ומאלול אתטמרו אלין עילאין עד ו' יומין במרחשוין עד דיהדרון בני נשא מחובייהו ויתכפר לון ומתהדרן אתוון כמלקדמין. ובין כך וב"כ אינון זעירין נפקן לקיימא עלמא ואלין אתאחדין בהו בגין דלית לון אתוון כלל דהא מאלול קיימא תשובה ואתוון סלקין לגבה ובני עלמא מתהדרן מחובייהו ומתהדרן לאתוון וקיימין על עלמא תרין ירחין ומסתלקין טבת ושבט. מז' באדר נפקין אלין אחרנין כמא דאתמר ואלין דמתאחדן בהו מקדמי רחמי באלין יומין ותרין ירחין אחרנין אתטמרן כלהו ואלין תמוז ואב ונפקין ימי הרעה באתוותייהו ושלטין אלין על עלמא ואחרנין אתטמרו ובג"כ באינון יומין זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו. וכד חוטמא אריכא רב בפותייא לגבי רישא דא איהו באת ה' ולזמנין את י' אתחבר בהדיא דא איהו בר נש דאצלח. אנפוי קמיטין בתולדות דאבעבועין עינוי סומקין. דא איהו בין אינון תולדין דסגירו דעינוי לזמנין זלגין דמעין. קמיטין דמצחיה ד' וב' עברין רשימין כאריח על גבי לבנה שעריה רב האי אצלח ודחיל חטאה שבח גרמיה בכלא יתיר ממה דאית ביה. ובזמנא דאתנענע [עינוי] זלגין דמעין וכאיבא בחוטמיה עד דאושיד ליחה ירוקה ודא קשיא מאינון זיני דסגירו מאן דאשתתף בהדיא אצלח מהימנא איהו בכלא. על כתפיה שמאלא אית תלת רשימין ב' סומקין וחד אוכם ברם אוכם אית ליה תועלתא האי משיך לאתקרבא בבי נשא ואחיד בהו דלא יחשבון ליה כסגירא. מומא אתייליד ביה בלילא בחד יומא דסתווא ביומי דעולימוי דאכל נונא ושתה מיא ונפק לבר. ובההוא שעתא הוה שליט כוכב שבתאי בעלמא וחד ענפא דיליה הוה משיך לאתפשטא לתתא ונפק איהו בגילוייא דרישא ומחא ביה על ידא דקורקפנ"י ושמרירו"ן תרין רוחין דשלטין בההוא ענפא וכך אתמחי האי ב"נ רשמו ביה תרין רשימין סומקין וההוא ענפא רשים ביה ההוא רשימו אוכמא דהא מילוי דשבתאי באוכם אשתמש ורזא דא שליט (ביומא דשבתא) [בעמא דשבתאי] ולא בעמא קדישא בגין דעמא קדישא לית לון חולקא ואחסנתא בכוכבייא ומזלי אלא בקב"ה בלחודוי. ואצטריך לון לאחזאה חדוה ומיכלא ומשתייא ולבושין חיורין או דגוונין שפירין ולתקנא ביתא ופתורא ביומא דא. דלאו הכי אינון דאחידן בכוכבייא דשבתאי דאצטריך לון לאתענאה ולאחזאה עציבו ודאגה ורוגזא ולמלבש שחורין ולכסאה שחורין ולא למיכל בשרא וחמרא ומשחא ולא לאתענגא בעינוגין דעלמא אלא למיתב בדיורא עציב ולאתפרשא מן בני נשא וכדין אלין רוחין קרקפונ"י ושמרירו"ן אתמשכין עליה ואודעין ליה מלין דעלמא באמשכותא דשבתאי:

חזינא בספרא דשלמה מלכא דאית בני נשא דאתיילידו כד שלטא ענפא דא ואינון עציבין תדיר דלא חדאן לעלמין בר אי לעאן באורייתא וקא אתאחדאן בקב"ה ועכ"ד אי אית ביה בההוא ב"נ יסודין ושרשין מזכו דאבהן. ענפא דא דנפיק משבתאי לזמנין נצח ליה ואחיד ליה ואינון תרין רוחין מתפשטין ואזלין לנוקבא דטינרא דתמן מתכנשין כל רוחין ערטלאין דלא עאלן לגו פרגודא דמלכא ואינון ערטלאין בהאי עלמא וכד נפקי מהאי עלמא משטטי לאעלא בההוא עלמא ונעלין תרעא באנפייהו בכל סטרין דעלמא ולא אשכחו נייחא עד דאינון נפקין ומשטטי בעלמא ואלין איקרון בשמהן שכנות [ע' לקמן דנ"א א' ב' ענין השכינות] וביומא דשבתא כד אתקדש יומא ואינון לאן עאלין [דף סב עמוד א] לגו נוקבא דחד טינרא דאיהו לבר מחומות גנתא בטורין דלבר ומשתכחי תמן כל יומא דשבתא ולבתר נפקין ומשטטין בעלמא ומודיעין באיזו דליליא מלין לבני נשא. וכד נצח ענפא דא לההוא ב"נ אינון תרין רוחין אזלין לההוא נוקבא ומתעכבין תמן עד דנפיק שבתא כיון דנפיק שבתא נפקין אינון נשמתין ואינון רוחין בהדייהו ומתחברן כחדא ואתיין אינון תרין רוחין וחד נשמתא דגזעא דההוא בר נש ע' דרגין לאחורא ושארן על ההוא ב"נ רוחא בתר רוחא ואודעי ליה מלין בעלמא מנייהו קשוט ומנייהו לאו קשוט מנייהו קשוט מסטרא דנשמתא ערטילאה דהא אשכחא תמן נייחא ומנייהו לאו קשוט מסטרא דאינון רוחין. ולזמנין אינון רוחין אודעין ליה מילי קשוט לזמן קריב ודא איהי נשמתא דלא אשכחת פירוקא [ס"א פרוונקא] (לעלמא) [לעילא] מע' דרגין לאחורא. כדין כוכב שבתאי משיך להאי עלמא אינון רוחין. ובגינה לא דחיל ההוא בר נש כד שראן עלוהי ולא אזדעזע. זכאה חולקיה דמאן דאית ליה זכו דאבהן לסייעא בכל אינון עובדין: חוטמא עקים וההוא עקימו סטא לסטר ימינא דא איהו ב"נ דרשים באת ה' ולזמנין באת ר' ולא מתחברן כחדא דא איהו ב"נ ממלל רכיכין. במצחיה שרטוטא חדא רברבא וד' זעירין ואינון דקיקין ולא כ"כ ואינון מתהפכן לסומקא. שערוי תליין שעיעין זעיר שלשלאה רברבא הוה ליה ותלייא מניה. סיועא אית ליה מהימנא איהו. אצלח בעובדוי. דא אית ליה פגימו דמומא דאיהו סריס חמה או תלייא בכיסא דביעוי חד ממעוי ולא אפיק זרעא כדקא יאות. בידא דשמאלא אית [ליה] אצבע זעירא קמיט ולא אתפשט:

אמר אדם קדמאה לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ [תלים קלט] מכאן דמזווגא דדכר ונוקבא אתיא נשמתא קדישא מזיווגא דמלכא במטרוניתא. מ"ט תחתיות ארץ תרין תחותין [נ"א תחומין] אית לההיא דאיתקרי ארץ חפץ אתרא דאתציירא נשמתא דדכורא לימינא ואתרא דנשמתא דנוקבא לשמאלא. וע"ד בעי אתערותא מסטרא דנוקבא הה"ד [ישעיה מא] העירותי מצפון ויאת וכדין ממזרח שמש קורא בשמי. זווגא דשמשא בסיהרא יעקב ברחל. ויבא סגנים כמו חמר. אלין חיילין דעלמא דנפקו מאד"ם קדמאה. בתר הכי גלמי ראו עיניך כשהייתי מוטל גולם בלא צורה ממזרח למערב. ראו עיניך הדורות העתידות לצאת ממני כי אתה הוא הקורא הדורות מראש. ועל ספרך כולם יכתבו זה ספר תולדות אדם לדיוקנין דבהאי ספרן של צדיקים הוו אתחקקן כל דיוקנין בעלמא בצירופא דאתוון. זר"ה פס"ץ. ותמן כלם יכתבו בציורין דקמטין במשכא דאדם כגוונא דרקיע השמים דתמן כוכבים המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. לזרעא דישראל עבדי. יעקב אשר בחרתיך. דאינון איקרון אדם דכתיב [יחזקאל לד] ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובגינהון אתברי עלמא הה"ד [ירמיה ב] קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. דאינון עאלו במחשבה עד לא אתברי עלמא וכלהו ועל ספרך כלם יכתבו. ימים יוצרו לכלהו יומין עילאין כמנין משכ"ו וקחו לכם. משכו יומין עילאין לאנהרא ליומין תתאין שס"ה ורביע יום. ומקצת יומא ככולי יומא לחושבן משכו. ומאן דמשיך מתמן משיך נהירו לסיהרא לקדשא לה. ולא אחד בהם דא דוד משיחא דלא הוו ליה יומין לאתנהרא ואיהו משיך ליה שבעין שנין כד"א הנה טפחות נתת ימי מאי טפחות ט' פחות טב הכא דפחית לון מיומוי דאדם למיהב לדוד דהוה טוב רואי. טוב דיליה מאדם קדמאה דעבד עמיה צדקה בגין דיהא מוכן דוד לעשות צדקה לישראל כגוונא דקביל דוד [דהוה] עני ואביון הכי יהיב למסכני וכלא במשפט כד"א [ש"ב ח] ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואתערו [ב"מ פד] שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה בגין דיעקב יושב אוהלים ואוליף תמן בבית שם ועבר ואברהם ויצחק למפלח לקב"ה בגין דאיהו בכור דכתיב בני בכורי [דף סב עמוד ב] ישראל ועבודה בבכורות הוה. ודאי ספרא דאדם קדמאה הוה ליה ליעקב וספרא דחנוך וספר יצירה דא"א. והא איתערו מסכת ע"ז דא"א ד' מאה פרקי הויין [ע"ז יד:] ומכל אינון ספרין אוליף יעקב אבינו איש תם יושב אוהלים חכמתא סגיאה והוה שופריה ושרטוטין דיעקב כגוונא דשרטוטין דאדם קדמאה. והוא כגוונא דאדם קדמאה דאיהו קדם ליצירה יציר כפיו של הקב"ה אוף יעקב ראשון. ראשון לשלימו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה דהוה ערסיה שלים מה דלית הכי באברהם דנפיק מניה ישמעאל ובני קטורה דאינון סיגי הכסף. ואדם דנפק מניה קין ונח דנפק מניה חם ויצחק דנפק מניה עשו סיגי דהבא. אבל יעקב ערסיה שלימא איהו ועל דא ביה בחר ה' מכל העמים דכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו [תלים קלה] וכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו: ע"כ סתרי תורה

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. רבי שמעון ור' אלעזר ור' אבא הוו יתבי א"ר אלעזר אי ניחא ליה לאבא לימא חד מלה במעשה מרכבה א"ל והא תנן ולא במרכבה ביחיד. א"ל דעתיה דאבא דאימא מלה דאוליפנא מניה נפק ר' אבא א"ל ר"ש לר' אבא אנת בלחודך תתקן פתורא ואלעזר בהדך [נ"א בהדי]:

פתח רבי אלעזר ואמר ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים [יחזקאל א]. האי קרא לא אתמר מאן אמרה אי יחזקאל הא כתיב אבתריה היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן. והאי קרא אצטריך למיכתב בקדמיתא דהא ברשותא קאמר ולבתר ויהי בשלשים. אלא יחזקאל קאמר ליה וברשותא דקב"ה קאמר כל מה דקאמר וגלי כל מה דגלי. והאי קרא אוקמוה חברייא. אבל נבואה דא הוות בזמנא דנחתת שכינתא עמהון דישראל בגלותא ויקרא עילאה מנצצא סתימא אסתכלותא [נ"א אסתלקות] דההוא דאיקרי זהר שכינתא דמההוא זוהרא אתזנת לא אזדהרא. ושכינתא עילאה אסתלקת מעל בנין ואתייהב רשו לשבעין שנין אחרנין דמלכות בבל לשלטאה. אדהכי נחתת אשא מלעילא וסחרא לון והוו שמעין קל משריין עילאין מגו אשא. חדי ר"ש א"ל פתח פומך וינהרין מלין: פתח ואמר ברביעי דא דוד מלכא דאיהו סמכא רביעאה לכורסייא עילאה בהדי אינון תלת סמכין עילאין דאינון רזא דשלשים שנה והאי סמכא רביעאה איהו בחיבורא חדא עמהון ובגין דאיהו עמהון בלא פירודא אתמר ברביעי (ולא אמר וברביעי). בחמשה לחדש אלין דרגין לתתא דאינון תיקונא דסיהרא לאתחברא בהו ולית לכלהו דרגין באסתלקות שכינתא עילאה מעל בנין נייחא ונהורא וכדין לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם וכדין כתיב ואני בתוך הגולה דהא נחתת שכינתא בגלותא ואתגלייא יקרא עילאה ושמשא אתחשך. וכמה דבזמנא דא האי קרא דרשינן ליה בצער הכי בזמנא אוחרא [כל זימנא] דקיימא ההוא נהורא לאנהרא וכרסיון אשתלימו בנהורא דא בדא. כורסייא עילאה קדישא אנהיר נהירו באבהן בקדמיתא וכד אינון נהרין מגו ההוא נהורא עילאה כלא נהיר הה"ד ויהי בשלשים וגו' [דהוה נהורא עלאה בהו כמד"א ויהי אור ומגו דאתטמר ואתגניז לא אתקיים לאנהרא. אוף הכי ויהי ההוא נהורא בשלשים שנה דאינון נהרין בקדמיתא מגו נהירו עילאה] ויהי מקדמת דנא. והכי תניא ויהי אור והיה אור לא נאמר אלא ויהי אור שכבר הוה. אוף הכא ויהי בשלשים שנה והיה לא נאמר אלא ויהי דהא [דף סג עמוד א] כבר הוה. ורזא דא דכתיב על נהר כבר על נהורא דכבר הוה. ברביעי דא דוד מלכא כמא דאתמר ואיהו קיימא בארבע סרי לאנהרא איהו רביעאה ודאי. בחמשה דא שלמה מלכא דאיהו אשלים לכורסייא דכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך [דה"א כט]. ע"כ אתנהיר נהירו בכלא מכאן ואילך שארי נהירו לאתכסייא דכתיב ואני בתוך הגולה. רזא ואני קריבת לאתחשכא דכתיב בתוך הגולה ולא כתיב בגולה אלא דהוה קריב לגולה ואתחשכא ואזיל עד דאתחשך ואתכסי נהורא. אמאי אתכסי נהורא אהדר ואמר על נהר כבר על נהורא דכבר הוה דאסתלק השתא ואתפרש מינה ובגין דאתפרש מינה ההוא נהורא דכבר הוה דאיהו נהורא קדמאה נפתחו השמים בגין כך נפתחו ודאי. דהא בקדמיתא אשתכח חיבורא חדא בכללא חד דאתכלילא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא ואתעביד מניה שמים דכליל תרוויהו. כיון דימינא אתהדר לאחורא כמא דכתיב [איכא ב] השיב אחור ימינו כדין ודאי נפתחו השמים נפתחו מההוא שלימו דחבורא דהוה בקדמיתא ואתכסי קדרותא בההוא אתר דכתיב אלביש שמים קדרות [ישעי' נ] דחסר מנייהו נהר כבר ההוא נהורא אור קדמאה דכבר הוה כביכול אשתכח פירודא. ורזא כי אברהם לא ידענו [שם סג] וכיון דאברהם לא ידענו ולא נהיר לן וכדין וישראל לא יכירנו דהא נפתחו השמים וחבורא לא אשתכח ונהורא אתאבד:

ואראה מראות אלהים מה דהוו מתכסיין בקדמיתא בגו נהירו עילאה ולא אתגליין השתא חמינא לון בקדרו צווחין לבר כד"א [שם לג] הן אראלם וגו' חמינא לון דיצעקו חוצה ונחתו לגלותא דאיהו חוצה לבר מארעא קדישא לבר מתחומא דילהון וצווחין תרין בכיין חד על דנחתי בגלותא לבר מתחומא דילהון וחד על דנפתחו השמים ושלום לא אשתכח ואינון תרין בכיין הה"ד צעקו חוצה הא בכייה חד. מלאכי שלום אינון דהוו מסטרא דשלום יבכו על ההוא שלום בגין דחסרי נהר כבר. בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין. בחמשה לחדש הא אוקמוה אבל יומא דא (יומא) דשבועות ההוא יומא דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני ושמעו אנכי וכדין אתקיים ואנכי לא אשכחך. ואדכר לון ההוא יומא ונחתת שכינתא לגלותא לדיירא עמהון דישראל בההוא יומא דאיהו חמש"ה לחדש. יומא דחמשין תרעין הוה כד קבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני ונחתי כמה רתיכין כמה משריין דסחרין כורסי יקרא עילאה וקב"ה יתיב על כורסייא גו יקרא עילאה דמלכא שליטא בהידורא. ורפיד שמיא ושמי שמיא על טורא דסיני ויהיב אורייתא וכדין אשתכח חדוה קמיה יותר מיומא דאתברון שמיא וארעא דהא שמים וארץ על תנאי אתבריאו ולא אתקיימו בקיומייהו עד ההוא יומא דאתיהיב אורייתא לישראל כיון דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני כדין אתבסם עלמא ואתקיימו שמיא וארעא. וכמא דההוא יומא הוה חדוה קמי קב"ה ה"נ הכא יומא דערבוביא ועציבו הוה לאתתרכא שכינתא מתחומא קדישא והואיל ואתגלייא נבואה דא לא אתגלייא אלא ביומא דא יומא דאדכר קב"ה לישראל ההיא קיומא דטורא דסיני וקבילו אורייתא:

היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה'. מכאן דברשותא גלי יחזקאל ואתיהיב ליה רשו עילאה לגלאה כל מה דגלי. היה היה קיום על קיום הוה בקיומא דההוא מלה וההוא נבואה. שמא דקב"ה [דף סג עמוד ב] דאתמסר למשה הוי שמא קדישא עילאה ושמא דא איהו לאגנא על גלותא ואלמלי הוה שלם ברזא דשלימו לא יתעכבון כלל בגלותא אבל אסתלק משמא דא א' ואשתאר היה. ובגין דאסתלק א אתכפל [היה] תרי זמני לאגנא עלייהו ואיהו רזא חדא. דהא בשמא דא נחתא שכינתא לגלותא אבל באסתלקות אור את א'. ואתגלי נבואה דא ליחזקאל בארץ כשדים בחסרון אות אל"ף מרזא דשמא קדישא לאחזאה דלא הוה אלא על נהר כבר על נהר דכבר הוה דאסתלק משמא דא ובג"כ ותהי עליו שם יד ה'. בקדמיתא דבר ה' ולבתר יד ה' וכלא חד ורזא חד. אלא בקדמיתא לאו בדינא דהא לאו אתריה איהו לאתגלאה עלוי שכינתא. והאי קרא רוח קודשא אמרה. דאסהיד עליה דיחזקאל דאתייהיב ליה רשו וברוח נבואה אמר כל מה דאמר. ע"כ אשתעי קרא רזא דעובדא מכאן ולהלאה שירותא דרזין עילאין:

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' מכאן שירותא לגלאה רזין ולא אצטריכו לגלאה בר לחכימי ליבא דידעין למדרש בהו. וארא ולא כתיב ואראה אלא ה' עילאה אסתלק ולא חמא במה דלא אתיהיב ליה רשו ולא לאחרא לגלאה. והוא אסתכל לתתא באינון מראת דאתגליין יתיר ותמן כתיב ואראה אבל הכא אע"ג דקא רמיז מלין עילאין. כמאן דאסתכל בתר כותלא [הוה] בג"כ אסתלק ה' מתיבה דא. והנה רוח סערה באה מן הצפון האי איהו רזא דקאמרן דאתא למיתבר קמי נבוכדנצר חייבא [ריש] מלכוון. רוח סערה דקא מסער כולא והיינו רזא דקא גלי קב"ה לאליהו דכתיב [מ"א יט] ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים כו' לא ברוח ה' ודאי. ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. והיינו ענן גדול דההוא עננא קא מרעיש ואזיל דאיהו גדול. ואחר הרעש אש לא באש ה' ודאי. והיינו אש מתלקחת וכל אינון קליפין למוחא דסחרן דא לגו מן דא ודא לגו מן דא וההוא אש איהו דקא אחיד בגויה ההוא נגה דכתיב ונגה לו סביב. האי איהו לגו מן כולא ודא איהו דקא מתאחד במוחא. הכא איהו רזא דארבע מלכוון דסחרן כולא. רוח סערה דא מלכות בבל. ענן גדול דא איהו מלכות מדי. ואש מתלקחת דא איהו מלכות אדום. ונגה לו סביב דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה ולא בהו נגה דכתיב בהו סביב. בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותייהו. אוף הכא באינון קליפין לאו מאן דקריב למוחא כהאי והאי סחרא ליה נוגה ולאו ביה נגה [אלא] נפקא מגו מוחא ונהיר סחור סחור. ואלין ד' מלכוון מתחלפין. כד שלטא האי על אינון אחרנין אתדחיין כל אלין ועאל ההוא דשלטא לקבלא מהאי נוגה וביה שלטא למהוי קריב [ע' זהר ויקהל דר"ע ע"ב]:

ומתוכה כעין החשמל הא אוקמוה דאינון חיון אשא ממללן ואינון זוהרא דזהיר סלקא ונחתא אשא דלהיט קאים ולא קאים דלית מאן דיכול למיקם ביה בדוכתא חדא ועיינין וחזווהי לא יכלין לשלטאה עליה. הא איהו והא לא איהו. הא בדוכתא חדא והא בדוכתא אחרא. הא סליק והא נחית. ובאיזו דא אתטמר מה דאתטמר ואתגניז מה דאתגניז ודא איהו רזא דאקרי חשמל. דנביאה למגו מן דא אצטריך למיחזי ולמנדע ולאסתכלא בצחותא דליבא ועינא איהו (סגי) [סגיר] יתיר מכולא ולואי דיכיל לקיימא ביה. וכל מה דאסתכל למחמי ולמנדע כל דא באספקלריא דלא נהרא אבל באספקלריא דנהרא לא זכה נביאה לאסתכלא בר [משה] נביאה מהימנא דכל מפתחן דביתא בידיה. שאר נביאים כד הוו מטאן להאי חשמל לאסתכלא לגיו (עיינין) [רעיונין] אתבהילו ולבא לא שכיך ונפקו ביה מכל רעיוני גופא כדין חמו לגו מה דחמו בלחישו. האי חשמל גוון אשא מלהטא מנצצא סלקא ונחתא נציץ ולהיט. מהאי סטרא נפקא נציצו חד חיזו מנצצא מלהטא. הוי ולא הוי. קאים ולא קאים. וחד כגוונא דא מהאי [דף סד עמוד א] סטרא ודא מהאי סטרא וכן לד' סטרין ממלל דא אל דא ודא ממלל אל דא וכן כלהו עד דאינון חד. כדין נצצן ניציצין בנציצו חד סלקא ונחתא אזלא וקיימא אתחזי ולא אתחזי. הא איהו והא לאו איהו. לית מאן דקיימא ביה אתהדרן נציצו בחיזו דחיון כמלקדמין ממללא. [רעיונין] מתבהלין ביה ולבא לא שכיך ודא איהו רזא דחשמל. לגו מן דא איהו רזא בלחישו רזא דקיימין לגו במוחא. ודא איהו דכתיב ומתוכה דמות ד' חיות וזה מראיהן. ומתוכה וגו' האי איהו רזא פנימאה במוחא קיימא גו רזין עילאין בדיוקנא עילאה מגו כל אינון קליפין דסחרין למוחא כדקאמרן. ומתוכה מתוכה דמאן מתוך ההוא דאקרי חשמל. ואי תימא הא כתיב חשמל והא כתיב חשמלה דמשמע דחשמל איהו דכר וחשמלה איהי נוקבא והכא כתיב חשמל אמאי כתיב ומתוכה. אלא כלהו לתתא נוקבי אינון וכל מאן דשליט דא על דא האי דאיהו לתתא איקרי נוקבא וכל אינון דלעילא דוכרין אינון ודא לגו מן דא. דמות ד' חיות דמות דמאן דמות דאינון חיון עילאין דהא מאלין אתחזון אינון גניזין דלא אתחזון. הכא איקרי דמות ואיקרי צלם דכתיב בצלמנו כדמותנו וכתיב בצלם אלהים [עשה את האדם וכתיב בדמות אלהים] עשה אותו. בגין דהכא רזא עילאה איהו דכד ההוא נהר דנפיק מעדן פרחין מניה כל אינון נשמתין דאינון איבא דקב"ה ונטלא לון מאן דנטלא בשעתא דנפקא מקמי קב"ה. כלהו כל חד עאל בדיוקנא לאצטיירא בההוא אתר דאיקרי דמות ואינון ד' חיוון. ותמן מצטיירא כל חד וחד בההוא דיוקנא דאתחזי ליה. ומתמן נפקי כל אינון דיוקנין מצטיירין בדיוקנייהו כל חד בדיוקניה כמאן דאעיל בדפוס לאצטיירא. דמות דא אפיק דמות. וצלם אפיק צלם. חיות דנפקי מחילא דחיה דאיהו דכר ובגין דאינון נוקבי איקרון חיות ד' דאינון בד' סטרין דעלמא ובהו כלילן כל אינון חילין ומשריין. דמות ברזא דלעילא ברזא דלתתא נטלי דיוקנין לעילא נטלי דיוקנין לתתא ואינון דיוקנא ממש דכל סטרין ואפיקו דיוקנין דכל סטרין דלעילא ותתא. כיון דאמר דמות [אמאי] לבתר כתיב וזה מראיהן [אלא] דאחית קמיה ואחזייה מלה דלא ידיע כד"א וזה מעשה המנורה. וזה אשר תעשה וגו' אוף הכא וזה מראיהן. ואי [תימא] כל אינון נביאים בר משה נביאה מהימנא כלהו מתערבבי דעתייהו [כד מטי] לגו חשמל והוא יכיל למיקם על דא. אלא בגין רוח נבואה הוה קאמר מלין ובגין רחימו דישראל איתגלי כל חזוון דלבר. כלהו מתערבבי וכלהו בערבוביא. וחיזו פנימאה איהו חיזו בלחישו כמא דאמר ואחר האש קול דממה דקה [מ"א יט] ודא איהו רזא דדיוקנא דכליל כל דיוקנין בחיזו דלעילא. קול עילאה בלחישו דלעילא דמניה נפקי כל דיוקנין. קול לתתא כההוא קול עילאה דנקיט בגויה כל דיוקנין. ובגין דדא איהו בלחישו כד נביאה מטי לגביה נהיר ביה עיינין ונהרין רעיונין. וזה מראיהן דהא לית לון חיזו אלא מגו רזא דאספקלריא דנהרא לעילא דאיהו חיזו דילהון וחזווא דכלא וכלא נהרין בההוא נהורא. חשמל אינון ארבע נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא אתעביד מנייהו חד גופא ואיקרי חשמל אוף הכא אלין ד' חיות כלילן דא בדא בגין דאינון לד' סטרין. ההוא דלסטר מזרח אתכליל בסטר מערב וההוא דלסטר מערב אתכליל בסטר מזרח וההוא דלסטר צפון אתכליל לסטר דרום וההוא דלסטר דרום אתכליל בסטר צפון וכיון דאתכלילו כולהו דא בדא אתעביד מנייהו חד גופא ואיהו רזא דאקרי אדם. ואע"ג דכל אנפין משתניין בסטרייהו. ומגו אלין דאינון רזא פנימאה לגבי נקודה דקיימא עלייהו נפקי כמה משריין לזינייהי. אדם דכר ונוקבא. את דאיהו רזא דכר איהו את ן' רזא דאדם בשלימו. ואת דא שלטא הנקודה דא דאיהו ד' על ד' חיון. וברזא דא דאיהו רזא פנימאה דכלא כל אינון משריין אחרנין וכל אינון חילין אקרון בשמא דא דכתיב אלפי שנאן [תלים סח] ואע"ג דאוקמוה אבל רזא דא בגין דנפקי מגו רזא דמוחא פנימאה בכללא דכלא שנא"ן רזא [דף סד עמוד ב] דמוחא שור נשר אריה. אדם כליל לון אכליל עלייהו ן'. אתחבר מוחא כלא כחדא ברזא פנימאה ואינון רזא שנא"ן. ועל דא אקרון אלפי שנאן. וכד לפום שעתא מסתכלין כתיב ודמות פניהם פני אדם ולבתר מתפרשו דיוקנין כל חד וחד לסטריה וכד אתחפיין כלהו דלא מסתכלין לעילא לגו רזא דעלייהו לא אתחזי דיוקנא כלל בר דיוקנא דאדם דדא איהו דיוקנא דכליל כל דיוקנין. וכלהו סתימין קמי האי דיוקנא. בג"כ כל דיוקנין דעלמא כד מסתכלן לדיוקנא דאדם כלהו דחלי וזעאין מקמי האי דיוקנא דיוקנא עילאה דנפק מגו רזא עילאה בגו אתוון רשימן איהי רזא דאדם וכלא כליל ביה. אדם כללא דכלא ברזא דמצה השמים עד קצה השמים ואיהו אמצעיתא ותתא ועילא כלא בכללא חדא. ם סתימא לעילא דכליל כלא לתתא. ד' לתתא דכליל כמה דתיכין ומשריין כחדא. א רזא דכלא באמצעיתא דנטיל לכל סטרין בגין כך אדם רזא דכלא מסטרא חד לסטרא חד בר רזא עילאה דקיימא במחשבה ורעו עד דסלקא לאין סוף:

ורגליהם רגל ישרה וגו' דא איהו רזא. לבתר דקאמר רזין דגופא אהדר ונחית לתתא ברגלין. וטלפין אלין מטו עד ניצוצי דחשמל האי איהו חשמל דלבר. בגין דמהאי חשמל נפקין אחרנין דאיקרון על שמא דא וכלהו נפקי בשעתא דחיות מכווני רגלייהו ומטו לאינון ניצוצין דחשמל כדין מלהטים אינון ניצוצין סלקי ונחתי ונפקי כל אינון דאיקרון על שמא דא. חשמל דא מקיף סחור סחור. נצוצין דיליה נחתין לתתא עד ההוא אתר דאקרי קרקע זעירא. ותמן בההוא קרקע רהטי כל זיני אבנין דבדולחא ומרגלאן נציצין ואבנין דברקת. וכד נציץ ולהיט נהירו דחשמל וסליק ונחית ומתגפפן אינון ד' סטרין דא עם דא נהיר ההוא קרקע זעירא ורהטי אבנין ומרגלאן סלקין עד דמטן לגבי תרעא דדרום ותמן אוצרין סתימין ופיתחאן ד' מאה ושבעין כחושבן קרק"ע וגליצו"ר ממונה בהו. בזמנא דהאי חשמל אנהיר נצוצין לד' סטרין קל חד נפיק מלעילא ואיתער מבין גדפין כד אקישו דא עם דא אינון גדפין דאשמיעו קלא כמד"א ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. וכדין האי קלא כלילא בד' קלין כד נפק פגע באינון נצוצין ואתפליג לד' קלין. קל חד אזלא לגליצו"ר ואיתער בההוא קלא נהירו דחשמל ואתעביד מניה דבור חד ובההוא דבור איתער דיבורא אחרא סתימו בלחישו וכד מטי האי לגליצו"ר כדין אתגליין ליה מאתן וארבע סרי רזין עילאין דאתגליאן. קלא תנינא אזלא לענא"ל רב ממנא על תמנסרי אלף רבוא משריין משמשין גו קרקע אחרא דאיהו בנהירו דנל גוונין האי אקרי קרקע דארגוונא נהיר בכל זיני נהורין דנפקי מהאי חשמל ותמן בההוא קרקע שקיען תריסר אלף רבוא מרגלאן [עילאין וכד סלקין נציצין דחשמל ועאלין דא בדא סלקין כל אינון מרגלאן] דאינון שקיען בההוא קרקע ומטו לגבי תרעא דמזרח. ותמן שית אלף אלפין תרעין פתיחן וענא"ל רב ממנא בהו. קלא כד איתער מלעילא בטש נהירו דהאי חשמל ביה ואתעביד מניה דבור ובההוא דבור אתער דבור אחרא סתימא וכד מטי האי לענא"ל ממנא כדין אתגליין תלת מאה ושתין וחמש רזין עילאין דאינון שקיעים בגושפנקא חותם אמת. כדין באימתא בחיל ברתת בזיע סלקין שירין ותושבחן למארי כלא. ונהירו דרשים בשם המפורש במ"ב אתוון מחקקן נפקא מההוא רב סגנין על כל שאר משריין. וסנדלפו"ן אקרי. וההוא נהירו חפייא על אינון ב' קרקעי מקרקע [זעירא] ועד קרקע (דנא) [דארגוונא] ורזא דא וספון בארז מהקרקע ועד הקרקע [מ"א ז]. סנדלפון אקרי הכי בגין דתמן עאלין כל רזי פנים עילאין ואנעילו ביה כהאי סנדלא דאיהו אעיל בגויה כל יסודא ושרשא דגופא. דא רב ממנא משמשא לאינון פנים לגו. בהאי חקיקין רזין דאתוון רשימין גליפין בלטין בההוא נהירו דחפייאן על אינון קרקע. כד קשיר כתרין למאריה אינון אתוון סלקון בההוא נהירו [דף סה עמוד א] ומתעטרן באינון [כתרין] והדרא ההוא נהורא חפייא באתריה ואתוון סלקין באינון כתרין ברזא דשמא קדישא:

ורגליהם רגל ישרה מתחבראן כחדא דאינון כחדא למהך באורך מישר ברגשת חבורתא [דסטר קדישא דלא לאתערבא בסטרא אחרא. כלהו חברותא] במישר כחדא ורגליהן במישר. וע"ד לחיזו נביאה בדרגין ידיעאן. וכלהו דרגין איקרון רגלי החיות ארע מנייהו. ולהו [נ"א ולאו] כחיזו רגלין (רגלין) בגופא בסדרא דקא מסדרא ואיהו כלא בשיעורא. וכף רגליהם ככף רגל עגל בחיבורא דהאי סטרא. ולית לון אצבען לתתא בגין דאצבען לתתא אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא. וע"ד ב"נ אחזי באצבען חילין אחרנין לעילא בידין וחילין אחרנין לתתא ברגלין. ואלין לא רשימין בגוייהו חילין אחרנין דסטר אחרא וע"ד אקרו רגל ישרה דסתים לסטרא דא ואינון כף אחת. ואע"ג דלא מתפרשין בפרישו דאצבען בחילין אחרנין דסטר אוחרא אית בהו רשימו חד למיהב דוכתא לסטר אחרא ואתחזיין לתתא ככף רגל עגל אבל לא כף לאסטאה. אע"ג דאינון רגל עגל. ישרה איהו דלא אסטי לעלמין. בההוא רגשא נפק נציצו ושלהובא לסטרא דא לשמאלא ואינון נציצו ושלהובא מתחברן כחדא ונצצין לכל עיבר ואתעביד מנייהו חיילין ומשריין וכלהו איקרון רגלי החיות בגין דנפקי אינון רגלין וכלהו אזלין ושאטן בשליחותא בעלמא לאתלבשא בגופא לתתא ואתחזון כאינון אחרנין דאיתחזון ועבדי שליחותא בעלמא ומהדרן ברמשא ובפניא ומקדשי שמא דמאריהון:

ודמות פניהם פני אדם. דמות ההוא דיוקנא לעילא לאצטיירא בציורא גניזא פנים קליטין בקולפין דקיקין דמות אנפין דלגו ציורא דיוקנא דאדם דנציץ נציצו דההוא נציצא מלהטא דלגו דחשמל פנימאה דטמיר וגניז. הוי ולא הוי. אור נציץ אשא להיט מלהטא בשלהובי דנורא רוחא מנצצא אחיד בגוונוי. קולפא בסוטרא גו כלילא חדא. אחיד לעילא אחיד לתתא גוונוי אחידו לכמה סטרין. גוון אור גניז אחיד נהיר ונציץ בנציצו והאי אור אחיד ותפיס ואעיל לגביה נהירו דאשא מלהטא ושלהובי נורא אלין תרין לא מתישבן כחדא. ומגו מרגלא דלא אתגלייא כלל נפקא רוחא דביסמא כלילא בתריסר בוסמין עילאין ומגו ההוא סליקו דאינון תרין דלא מתישבן כחדא אחיד בהו ההוא רוחא ומתישבן בדוכתיהו. וכדין אצטבע ההוא רוחא מגו ההוא נהירו דאור גניז ונהירו דאשא מלהטא ואתישבן וקיימא ביה כדין אצטיירו ביה ציורא דתני אדם דכליל כל דיוקנין והאי איהו גוון דכליל כל גוונין אנפין דכליל כל אנפין. וכד אינון מתתקנן כדקא יאות לגו כרסייא כלהו בדיוקנא חדא דאדם. ורזא דא כד מסתכלין לסטר מזרח כלהו אינון בדיוקנא חדא דאדם בגין דמתמן איהו תקיפו דרזא דאדם. וכד מסתכלין לסטר דרום כל אנפין אינון בדיוקנא חדא דיוקנא דאריה דתמן איהו חילא ותוקפא דכלא. וכד מסתכלין לסטר צפון כל אינון אנפין בדיוקנא חדא דיוקנא דשור דתמן איהו נגיחו דדינא תקיפא. וכד מסתכלאן לסטר מערב כל אנפין אינון בדיוקנא חדא בדיוקנא דנשר [כד"א דרך הנשר בשמים [משלי ל]] בגין דתמן נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. ואורח דנשר לאתדבקא תדיר בשמים דתמן איהו (חביבתיה) [תיאובתיה] לאסתלקא ולאתדבקא ובג"כ איהו לסטר מערב. ובגין דכל אנפין משתנין כפום ההוא אתר דההוא סטרא דמסתכלאן ביה כתיב בכלהו בכל דיוקנא ודיוקנא לארבעתם. פני אדם ופני אריה [לארבעתם] פני שור [לארבעתן] ופני נשר לארבעתן. האי כד מתתקנן בכרסייא כמה דכרסייא פני למיזל הכי אינון אתחזיין דיוקנייהו כפום ההוא סטרא דאזל כדכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. וכד לא אזלין ולא מתתקנין גו כרסייא כדין כל חד וחד אתפרש בדיוקניה דאתחזי ליה. ועכ"ד כל חד וחד אתדבק בדיוקנא דחבריה וכלהו [דף סה עמוד ב] אתחזיין דיוקנייהו מתדבקן דא בדא ודא כליל בדא כל חד כליל בחבריה וחבריה ביה. סטרא חד אומר קדוש וסטרא חד אומר קדוש [וס"ח אומר קדוש] וסטרא אוחרא אומר ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וידי אדם מתחת כנפיהם האי לקבלא מאריהון דתיובתא לגבייהו דהא ימינא דקב"ה פרישא (על) [לקבלא כל] אינון דתייבין לגביה. מתחת כנפיהם אמאי בגין צניעו דהא מאריהון דתיובתא צניעו אצטריך דלא למנדע בהו אחרא כמד"א [תלים לב] כסוי חטאה. רזא דא דלא סלקין ידייהו לעילא כמא דבני נשא דידייהו סלקין לעילא על רישייהו והני לא"ה דהא מתחות גדפייהו לא נפקי לבר דהא גדפייהו ואנפייהו פרידן אינון לעילא כמה דאמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. דאתפרשן כד לא מתתקנן גו כורסייא כדקא אמרן. ואלין ידין לא אתחזיין כלל לאעלא סטרא מגו דאתגליין וע"ד מתחת כנפיהם כתיב. וכד אלין נטלין גדפייהו מתחברן כחדא למהוי בארח מישר לנטלא דא עם דא כחדא בשעתא חדא בזמנא חדא וכלהו כחדא סלקין לכרסייא לעילא. ואינון דלא ידעי לאן אתר [אזלין] ולא חמאן ולא מסתכלין [זעאן ומההוא זיעא דלהון כד אינון נטלין וסלקין לכורסייא קדישא אתעביד] מההוא זיעא נהר דינור נגיד ונפיק וההוא זיעא כנטילו דנטלי איהו. טפין מנטפין מד' גווני אשין אשא חוורא מנטפא אשא סומקא אשא ירוקא. אשא סומקא מנטפא אשא אוכמא אשא ירוקא. אשא ירוקא מנטפא אשא סומקא אשא חוורא. אשא אוכמא [מנטפא] ההוא אשא סומקא. חיוורא תניינא לאו איהו ההוא חיורא קדמאה. וההיא אשא אוכמא לאו איהי ההיא אשא אוכמא קדמאה. וכן כל גוונין לאו אלין כאלין קדמאה ותניינא ותליתאה. וכן כלהו בשעתא [דנטפין] אלין אשין ואתכלילו לאתחברא כחדא סלקין שלהובין מלהטן ובטשי דא בדא ומההוא בטישו דבטשו כדא אתעבידו כל אינון מלאכי חבלה דטרדי חייביא בגיהנם. מאינון שלהובין אתעביד (גיהנם) [נורא דגיהנם] לתתא דאינון שליחן דחבלה אתמנון באינון שלהובין לאוקדא חייביא תמן. דרזא דילהון תמן דכתיב [יחזקאל טו] מהאש יצאו והאש תאכלם. כד נטלין כלהון נטלין לקביל אנפוי דההוא דאתמנא לההוא סטרא. כד רוחא איתער למיהך לסטרא דמזרח בטיש ההוא רוחא לגבי אנפין דההוא דקיימא לההוא סטרא ואיהו נטיל בקדמיתא וכלהו עמיה כחדא דכתיב ואיש אל עבר עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. האי רוח איהו רוח ממללא רוח דכליל כל רוחין בגויה רוח טמיר וגניז בגווייהו. רוח דא איהו רוח דכליל ברזא דלתתא לקבל תלת קידושין דאתקדש בהון כחדא ואינון קדוש קדוש קדוש לקבל תלת זימנין רוח דכתיב הכא אל אשר יהיה שמה הרוח חד [על אשר יהיה שם הרוח תרי. שמה הרוח ללכת תלת]. בגין דרוח דא כליל מתלת רוחין רזא דחיות הקדש עילאין דאינון רזא דתלת קדושאן דנחתא מההוא קדש עילאה רוח סתימא דכל קדושאן מניה תליין:

ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות וגו' ודמות דיוקנא דמתלבשן בחד מנייהו דאתלבש בנורא ואיהו לא חזא אלא דיוקנא חיזו שמשי דגחלי דנורא. גחלי אש [אלין] אינון דאיקרון מראיהם חיזו דחיון דבהו אסתכלן למיחמי בחיזו כמראה דאחזי כל גוונין הכי שרפים אינון כמראה לאחזאה בהון דיוקנין דחיון בגין דכולא אתלבש דא בדא ודא מראה דדא. אבל ודמות החיות לא אמר דיוקנא דילהון ולא איצטריך דהא בקדמיתא קאמר כל דיוקנין דילהון [והכא אמר מאינון דמות דלהון] דאינון מראות דילהון. כגחלי אש מאן גחלי אש אלין שרפים. מראיהם אינון אופנים דבהון אתלבשן לאחזאה דיוקנין וחיזו דילהון. נציצו דילהון באינון דאיקרון לפידים ומאן אינון. חשמלים תתאין דנפקי מההוא חשמל תתאה. רזא דא כרזא עילאה לעילא בההוא חשמל פנימאה [דף סו עמוד א] בגין דכלא גוונא חדא מתתא ועילא. עד הכא רזא דחשמל בגוונין דלא אתחזון אלא בחיזו. חיזו לגו מן חיזו חיזו דא לגו מן דא כמא דכתיב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה: היא מתהלכת בין החיות דאתייהיבת בין תרין סטרין ואתחקקת תמן בגלופא ודיוקנהא דכתיב שימני כחותם על לבך וגו' [שיר ח]. ומגו דהאי אבן טבא מרגליתא אזלא בין תרין סטרין אית לה נהירו לאנהרא ולסלקא נהורא על כל שאר אבנין מנצצן: ונוגה לאש האי נוגה איהו מסטרא דימינא ואתכליל בשמאלא ושמאלא בימינא ואשא מלהטא מנצצא. מההוא נוגה נהיר ההוא אבנא ואתייהיב בה חיזו לאסתכלא בשופרהא. והאי נוגה איהו נציצו דנציצן כאשא ונהיר סומקא דיליה. ומגו [סומקא] דא בשעתא דעאל ונקיב גו ההוא אבנא איהי שפירא בחיזו. בתרין גוונין אתחזייא האי אבנא ואצטבע בגין דאיהו גוון חשוך בקדמיתא כיון דאתתקנת לקבלא נהורא אתער נהירו מסטרא דימינא ואתנהירת בחוורו. כיון דאנהירת בחוורו כאבנא בדולחא עד כען לית לה חיזו בשפירי לאסתכלא עד דאתא סטרא דשמאלא דההוא נוגה דסומקא ועאל בגויה ההוא סומקא בההוא נוגה כדין איהי שפירא בחיזו שפירא בריוא לאסתכלא. איהי אבנא יקירא בשלימו בגוונין כאתתא שפירא בחיזו חוור וסומק. וכדין אתוון מנצצן בגוה ונפיק בגו ההוא נציצו ברק מברקת נהיר לפום שעתא חיור וסומק סומק וחיור. רזא קדישא לאצטבע שאר אבנין מההוא אבנא טבא דאקרי ברקת בגין דאצטבע מההוא נהירו דברק איקרי על שמיה ברקת בגין דהאי אבנא טבא מרגליתא עילאה אצטבע בתריסר גוונין מנהרין גו אינון תרין מגו נציצו דנציץ ואפיק אצטבען תריסר אבנין דילה ואינון תלת סדרין וכפום דאצטבעו מינה הכי אקרון על ההוא שמא ממש:

והחיות רצוא ושוב. נהירין גניזין גליין וסתרין קיימין ולא קיימין [כנהירו דנהיר כותלא לזמנין אתחזי הכא ולפום שעתא באתר אחרא הא הוי הא לא הוי אתוון מחקקן קיימין ולא קיימין. הרנ"ש] נהרין ולא נהרין. זמנין נהרין בהאי גוון ולפום שעתא גוון אחרא השתא שמא דא ולפום שעתא שמא אחרא לית מאן דיכיל לקיימא באלין נהורין. יהו"ה נהירו דאסתלק בשמא דא דכליל כל נהורין בשלימו. ולפום שעתא נחית ואתהדר נהירו בגוון אוחרא ואסתלק בשמא אחרא אלהי"ם. ולפום שעתא א"ל ולפום שעתא צבאו"ת. ולפום שעתא שד"י והכי בכל אינון שמהן דאיקרי בהו קב"ה. ובגין דאית אתר גניז דנפקי מנייהו וכפום דאיהו נביע מגו מבועא גניז דאתגניז ביה הכי אתחזי כל חד ולית מאן דיקום בהו ורזא דא מנא דמייא ושמשא בכותלא. וכמא דאינון רצוא ושוב אוף הכי בלבא ודעתא. בר נביאי מהימני דמסתכלי מגו אינון דלתתא דאינון ברזא דאספקלריא דלא נהרא ומגו אלין הוו מסתכלין כבתר כותלא. עד הכא דמות מאינין רזין לעילא והשתא לתת"א [ר"ל מה שאמר לאחר זה]:

כתיב וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגו' וארא החיות דא איהו אסתכלותא באספקלריא דלא נהרא ומגו דחמא אלין אסתכל במה דגניז וסתים. והנה אופן אחד בארץ דא מטטרו"ן דאיהו עילאה מנייהו ת"ק שנין מטטרו"ן מיטטרו"ן זבול עבד זבוא"ל (נ"א עבדיא"ל זבוליא"ל) הא חמש וכפום שליחו דמאריה הכי אסגיאו שמוי לד' סטרוי כד' סטרין דעלמא. קשיר קשרין (נר' כתרין) למאריה שליט ברזין דארבע אלף וחמש מאה נהרי אפרסמונא דנגדין ונפקין מגו תליסר אחרנין גניזין. וארבעה אלף ת"ק רבוא היכלין דאינון טמירין בגו אינון נהירין קיימין קמיה ואיהו ממנא עלייהו כל זמנא דעאל ונפיק אלף ות"ק רקיעין זעאין קמיה. תריסר אלפי רבוא מימיניה ותריסר אלפי רבוא משמאליה. תריסר אלפי רבוא קמיה תריסר אלפי רבוא מאחוריה כל הני משריין נהרין מגו שלהובא חד מנצצא דנפקא מניה ובההוא שלהובא חקיקן אתוון דשם [דף סו עמוד ב] המפורש נציצין מלהטין מגו ההוא שלהובא. וכלהו כד מסתכלאן בנהירו דאתוון מחקקן גליפן כלהו זעאין ודחלין ונטלין לגבי ההוא נציצו דאתוון ומגו שלהובא דא נהרין אופנים אוחרנין דנטלי ברתיכין אחרנין לתתא גו אינון היכלין דאינון משלבן דא בדא כד"א כאשר יהיה האופן בתוך האופן כליל דא בדא ועאל דא בדא רישין ברישין אלין (מאלין) [באלין] ואנפין פרישן בסטרייהו וכלהו נטלין לגבי אנפין בגו נהירו דמסתכלאן לגבי אינון אנפין. כד מסתכלאן למהך חמאן ההוא נהירו דנהיר לההוא אתר דנהיר אזלין ונטלין כלהו ואתוון דשמא קדישא מחקקא נהיר על כלא ואיהו נטיל כלהו גו ההוא רוחא עילאה דנטיל כל משריין. ומטטרו"ן רב ממנא קאים בקיומא דההוא שמא קדישא ונטיל לכל משריין ברזא דיליה לד' פניו בד' דיוקנין גו ד' סטרין דעלמא. ואיהו כליל שמא דאקרי שדי וכלהו קראן שמא דא גבי שמא עילאה קדישא. בידא דמטטרון אתמסרו תריסר מפתחין עילאין ברזא דשמא קדישא וד' מפתחן מנייהו ואינון ד' רזי נהורין דמתפרשן: מפתחא חדא איקרי אור נציץ טמיר וגניז ונהיר לית ליה גוון וההוא נציצו לא קיימא לאסתכלא ולא אתחזי גוון אלא נציץ נציצו לעיינין ואגניז ולא אתיידע. מפתחא תניינא אור נהירו חידו לאסתכלא לזמנין איהו חיור לזמנין ירוק לזמנין לא דא ולא דא. מפתחא תליתאה איקרי אור זוהר דזהיר ונהיר איהו זוהר דנהיר לכל שאר נהורין האי מרקמא בכל גוונין האי אור איהו מההוא זוהר דהוא רקיע דעל גבי חיון דכתיב כזוהר הרקיע כליל גו עשר שבילין דנפקי מאינון ל"ב שבילין גניזין. מפתחא רביעאה איקרי אור דסוכלתנו דיהב סוכלתנו בלבא למינדע ולאסתכלא ולקיימא על רזין עילאין והאי אור דחדי לבא יהיב נהירו דחכמתא וסוכלתנו למינדע ולאסתכלא ואלין אילון ד' מפתחן עילאין דכל שאר מפתחן כלילן בהו וכלהו אתמסרו בידא דהאי רב ממנא מטטרו"ן מארי רב כלהו (גו) רזין דמאריה בגילופין דרזין דשמא קדישא מפורשא: על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וגו' על ארבעת דאינון ד' דתחותייהו. ואינון דתחותייהו איקרון רבעיהן כד"א רביע תחות טועניה ועל אינון דרביעין תחותייהו כד אינון בעאן למיזל אזלין. דכל חד אית ליה ד' גלגלי אופנים רביעין תחותייהו ועל אלין רבעיהן [אמר] בלכתם ילכו והיינו דכתיב ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות כו' ינשאו האופנים. ואי אופנים רבעיהם דחיות אצטריך למימר ובלכת האופנים אלא (מכאן) [נ"א כחן] דחיות נטלין (למטלין) [לדנטלין] לון כגוונא דא ארון נטיל למאן דנטיל ליה. כרסייא קדישא נטלת לחיות. ואי איהי נטילת לון זיעא דחיות ממה אתעביד. אלא זיעא דילהון באסתכלותא למינדע ולאסתכלא ולאדבקא במה דטמיר וגניז ולא יכלין למיקם ביה. ועל דא איהו זיעא דילהון אבל כל אינון דמתדבקאן בקדושה עילאה אינון נטלין לאינון דנטלין לון ורזא דא על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו:

וגביהם וגובה להם. וגביהן רזא דגוונין דגופא אתנהיר וסלקא בשיעורא [מרישא דבוצינא לרישא דבוצינא כשיעורא] דלתתא ואסתחרא בארבע גוונין נציצין. גוון נהיר בנהירו ברזא דחשמל לעילא כד נהיר ואתגניז גו גוונוי. גוון נציץ דנציץ בנציצי. גוון זהיר בזוהרא דרקימו דרקיעא דקיימא עלייהו. גוון מרקמא מכל גוונין ואתכליל בכלהו ודא איהו גופא מציירא בציורא לאתכללא בכללא חדא:

וגובה להם מסטרא דלעילא ויראה להם מסטרא דלתתא. וגובה להם גובה שמים ויראה להם דחילו דדחיל ומבעית וארעיש כולא דחילו דסחרא דלא לקרבא לקודשא ואיהו דסחרא לון מסטרא דלתתא. וגובה להם בסליקו דחיזו דגווני שמים בגין דגווני שמים ההוא רזא דכתיב גובה שמים. ומאן איהו (נראה ההוא) דנטיל כל גוונין מימינא ומשמאלא וכד נטיל לון לגביה איקרי גובה שמים. ויראה להם בחיזו דההוא יראה [דף סז עמוד א] לתתא בסדורא דאינון גוונין להטין ומהפכין חיזו דאשא דלא דקיק כאשא דקיק לעילא (כחדווהא) [כחזיוהא] והאי איהו דקא מבעית לכלא ובג"כ וגובה להם מלעילא ויראה להם מתתא וגבותם מלאות עינים לאסתכלא בכל סטרין. ואע"ג דאית מארי דעינים בחיזו לאסתכלא אחרנין לתתא. אלין באינון עיינין לאסתכלא אלין באלין בסחרנו לקמייהו ובאחורא דעיינין סחרין לכל סטרין. ובג"כ חמאן הכא והכא בסטרא דא ובסטרא דא חמאן מה דהוי ומה דזמין למהוי מסטרא דאחורא והיינו דכתיב סביב. וחמאן מימינא וחמאן משמאלא. חמאן מימינא בכל ארח זכו וקשוט. חמאן משמאלא בכל ארח דלא קשוט ולא קיימא בזכו. וע"ד מסתכלן בכל סטרין ובדא אית לון שולטנו וסוכלתנו על כולא לאסתכלא בכל הני סטרין מה דלא מסתכלן הכי כל אינון אחרנין. ועכ"ד לא יכלין לאסתכלא לעילא ולא אתייהיב לון רשו לאסתכלא וכד בעאן לאסתכלא כלהו מרתתי בדחילו באימתא בזיע וכלהו קראן בדחילו סגי בקל רב ברוך כבוד ה' ממקומו. וגביהן. ולא כתיב מהו כמא דכתיב לבתר וגבותם מלאות עינים. אלא גופא דסטרא דמסתכלא לגו לגבי נקודה סתימא מההוא סטרא אית לון גובה. וכלהו מסתכלין לגו כד"א וכל אחוריהם ביתה [מ"א ז]. אברהם (כד) אתקריב לגבי רזא דקיימא עד דסליק ברזא עילאה לעילא ועם כל דא לא זכה כיעקב דיעקב איקרי איש תם מהו איש תם רזא דא כמה דאתמר איש האלהים מאריה דביתא. משה אקרי איש האלהים יעקב אקרי איש תם וכלא רזא חדא. אוף הכי וגבותם ההוא דקיימא לגו. כלהו מליץ עיינין לאסתכלא לבר ואע"ג דלא מסתכלא לגו גובה להם וגבותם מלאות עינים:

ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים. וכלהו כפים ההוא רוחא דאזיל ושליט עלייהו. על אשר יהיה שם הרוח ללכת. כתיב אל אשר. וכתיב על אשר. אלא רוח קדישא כד נפיק מגו ההוא טמירא דכורסייא ובטיש בההוא דשרי עלוי כדין כלהו נטלין כחדא לגביה והיינו על אשר. אל אשר דבטיש קמיה ההוא רוחא ולא שארי אלא דנטיל לגבי ונטלי כלהו כחדא לגבי ההוא סטרא. על אשר יהיה שם הרוח ללכת על ההוא אתר טמיר וגניז דההיא רוחא עילאה שריא עלוי כלהו מסתכלן לגביה לאתוספא זיוא. ומההוא זיוא אתוסף זיוא אינון קרני החיות ואינון זיוא דלהיט ונציץ לפום אסתכלותא דיקרא דההוא רוח אחרא דנפיק מהאי רוח קדמאה דאיהו טמיר וגניז בגניזו יקרא. דא איהו ברזא דשמא קדישא דכליל ביה שם אהי"ה שמא רבה ושליטא. מהאי שמא זעאין ודחלין ונטלין באימתא בזיע ודא איהו שמא דשליט על רתיכא דא ברשימו דתלת שמהן דכלילן ביה. ברזא דא אית שבעין שמהן מפורשין שליטין על כל רזין וגניזין עילאין די כל חילין ומשריין זעאן מנייהו ונטלי בגינייהו. ברזא דא כלילן כ"ב אתוון וכלהו שבילין. רוח אחרא דנפיק מהאי רוחא קדמאה איהו דמתמן רזא דמהימנותא בכל סטרין. ודא איהו ברזא דשמא קדישא דכליל ורשים עליה שמא דאיקרי יהו"ה דנפיק ואתרשים מגו שם אהי"ה. ואע"ג דכלא ברזא חדא אבל שם יהו"ה בנין אב דאתבני משמא טמירא אהי"ה ודא איהו רזא דנפיק מרוחא קדמאה. רוחא אחרא תתאה דנפיק מגו רוחא דא דא איהו ברזא דשמא קדישא כליל ביה שם אדנ"י. שמא דא שליט על חיות ואופנים לתתא והכי איהו רזא עילאה ותתאה. עילאה שם אהי"ה שליט על אינון חיוון עילאין ברזא דשמא קדישא דקאמרן. תתאה שם אדני שליט על אלין חיוון תתאין לתתא ואינון אופנים (וחיות עילאין ואופנים [דף סז עמוד ב] עילאין וחיות תתאין ואופנים תתאין. חיות עילאין דקאמרן אופנים עילאין אינון רזא דכתיב שוקיו עמודי שש ואופנים עילאין ברזא דלתתא) כמה דחיות ברזא דלתתא. חיות עילאין ד'. אופנים ד'. כד מתחברא חד באינון רזא דחיות כדין אינון ואופנים בחיבורא דההוא חד אינון ד'. וכן כגוונא דא לתתא כלהו ברזא דא דד'. חיות ד'. אופנים ד'. ואתפרשן לתתא ברזא דא והכא בכלהו מתפרשאן רזין עילא ותתא וע"ד איקרי מרכבה. ואע"ג דלא חמא יחזקאל אלא מגו רזא דלתתא אסתכי ברזא עילאה. על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו רזא אהי"ה כללא דכלא שליט על חיות עילאין סתימין. ובג"כ [אל] אשר יהיה שמה הרוח ללכת רזא הוי"ה בנין אב. כי רוח החיה רזא אדנ"י למהוי סתימין רזין גו סתימין דרתיכא דא. למהוי כלא כחדא ברזא חדא:

בלכתם ילכו. בלכתם דמאן. אי תימא דחיות. לאו. אלא ברזא דאלין תלת רוחין תלת שמהן כד נצצי נהרין ונפקין אלין חיון עילאין ותתאין. ובעמדם יעמודו כד אינון בחבורא חד בלחישו כלהו קיימין כדין אתעבידו תלת רוחין חד תלת שמהן חד וקב"ה איתגאי בגיאותא על כלא. ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים בהסתלקות חיות ברזא דרוחין עילאין מעל הארץ מלשמשא על רוחא תתאה אינון אופנים מסתלקין עמהון לאחזאה דכלהו גופא חדא ורזא חדא בלא פירודא מעמהון. כי רוח החיה באופנים רעותא דההיא חיה באופנים דאע"ג דרעותא באינון חיות עילאין רעותא יתיר באינון אופנים תלתא. תרין גליין וחד גניז ואלין עבדין עובדא דרעו בההיא חיה והיינו דכתיב ומעשיהם כעין תרשיש כעין תרי שש דא ימינא ושמאלא דאלין תרין מאינון שית וע"ד כעין כגוונא דילהון. עד הכא רזא דחיות ברזא עילאה. כגוונא דא לתתא ודמות על ראשי החיה רקיע. ודמות דיוקנא לתתא כגוונא דלעילא דעד הכא אית רשו לפרשא מכאן ולהלאה מאן דחמי חמי דלא אית רשו לאסתכלא. מהאי רקיע ולתתא אית רשו למיחמא ומהאי רקיע ולתתא אית רשו לאסתכלא. מאתר דאסתכלותא ולעילא אתכסיין שבילין ואורחין לית עינא דאסתכל ביה דכולא אתכסיא. ראשי החיה אינון רתיכין ד' רישי נהורין לד' זיווין ואינון תריסר ירחין ואינון תריסר מכילן וחד דשלטא עלייהו למהוי תליסר ואלין. איקרון ראשי שלטונין שליטין נהירין [לכלהו רקיעין] בחד אית רזא דדיוקנין דלא אתחזין ובחד לית ביה דיוקנין ולא גוונין ולא למנדע ולא לאסתכלא ולית מאן דיקום ביה. דא איהו רקיע עילאה טמירא דגניז מה דגניז ויהב חידו וקיימא לכלא ברזא דשם אהי"ה שלימו דכל שמהן. רזא דרתיכא קדישא ברזא דד' זיוון דעלמא עילאה רזא דד' שמהן דכלילן בחד תלת שמהן עילאין וחד דאתחבר עמהון בכללא חד. י"ה רזא טמירא עילאה כללא דכלא רקיע עילאה טמיר דקיימא בגניזו וחד ספירא גניזא טמירא דכלא עליה. האי איתאחד ולא אתאחד במה דלא אתיידע ולא קיימא בסוכלתנו רזא דכללא כללא דכלא ב"ה ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. לתתא כד אתפשט שמא דא איהו ו' [נ"א ן'] באתריה דאלפא ברזא חדא כדין איהו רקיע לתתא כגוונא דלעילא וחד אבן ספירא לעילא על גבי ההוא רקיעא. ודא איהו רזא ה' דאתפרשא שמא לתתא ברזא יהו"ה. ולזמנין דאתחבר בשמא דא את ו' ואיהו כללא חדא הוא ובית דינו וכלא חד רזא דרזין גו שמהן קדישין: נטוי על ראשיהם מלמעלה [רקיע] פריש לעילא דלא יכילין חיות למנדע ולאסתכלא דכלא אחיד דא בדא רזא דא סימנא בעלמא ב"נ לא יכיל למחמי לראשיה ואע"ג דאיהו הוא כ"ש מאן דסתים ביה. האי רקיעא עילאה לית ביה דיוקנא כלל לית מאן דאסתכל מתמן ולהלאה כולא סתים וחתים בגושפנקא. רקיע פריש ע"ג רישי דחיון לעילא מזונא דילהון נטיף מההוא רקיעא ולתתא כלהו קיימין בקיומא מתחות האי רקיע. רקיע דא תליין ביה תלת שמהן (בעינא) [לעילא] כמא דמתפרשא לתתא קדוש רחום [דף סח עמוד א] חנון כנוי שמהן קדישין סתימין לעילא ברזא דלתתא כלא כגוונא דא מן דא. אלין שמהן גו רזי מהימנותא רזא דילהון. כל אינון כינוי שמהן תליין ברזא דשמא קדישא אלין איקרון חיוון טמירין מחפיין על שמהן דלגאו ומעפפן באלין ואתחפיין באלין. קב"ה איקרי בהו ודא איהו דכתיב פשטתי את כתנתי לאתתקנא לגבה. מהאי רקיע ולתתא תליין אינון כינויין לאתחפיא בהו רזא דשמא קדישא. מהאי רקיע ולעילא לא תליין כינויין הה"ד ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה ודאי בגין לאתחפייא בהו [רזא דשמא קדישא. ותחת הרקיע אינון כנפיים לאתחפייא בהו] אינון טמירין עילאין ברזי שמהן קדישין. כנפים כסויין לאתכסאה שמהן בטמירו. ולזמנא דאתי לא יתכסה רזא דשמא קדישא דכלהו זכאה קשוט ינדעון באתגלייא ולא מגו כינויין. ורזא דא כתיב [ישעי' ל] ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך: לאיש שתים מכסות להנה. תרין אינון לכל חד וחד לאתכסיא בהו. ההוא דימינא אית ליה חד דימינא וחד דשמאלא [והאי דשמאלא] אית ליה חד דשמאלא וחד דימינא וכן כלהו כלילן אלין באלין לאתחפיא בהו. גוויתיהם רזין דלגאו בשמהן קדישין בעינייהו [בגינייהו] רזא דגופא דילהון ועכ"ד אלין כגוונא דאלין הה"ד ואשמע את קול כנפיהם כקול. אל אלהים ה'. דכנפיהם גדול גבור ונורא. האי ברזא דרזין לעילא לאטמרא כלא. בגניזו לתתא קיימין בחיזו גדפין גו שעורא בת"ק פרסי דשיעורא ואינון גדפין בחיזווא. הכא אית חמש קולות לקבל חמש עילאין סתימין דכתיב ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול המולה כקול מחנה. קול כנפיהם דהא באינון כינויין אית שמא חד מההוא שמא דאיהו מאינון שמהן דלגו ומאן איהו א"ל דהא שמא דא אזל באינון כינויין ודא איהו שמא כשמא דמים רבים ומהכא אתפרש שמא דא לתתאי כקול שדי. אלהים דשמא (נר' דא) אתכני בתתאי ואתחתים בתתאי אלק"י. קול המול"ה דא שמא דאייקרי אלו"ה ושמא דא אתבני בבי דינא לתתא באתר דזכותא שריא. כקול מחנה דא שמא דיעקב שריא ביה דכתיב מחנה אלהים זה. תו קול דא מחפיין חד גופא לאפרשא דא מן דא לאשתמודעא ולאתחברא גופא חד הכא וגופא חד הכא כד"א לאיש שתים חוברות איש מחברן איש לאשתמודעא ולאפרשא [דא מן דא ותרין אחרנין מחפיין לגוף ושתים מכסות] את גויותיהנה וכלהו גליפין מחקקן באתוון דרזא דשמא קדישא בארבעין ותרין אתוון תחות תרין אבנין עילא ותתא לאשתמודעא קב"ה בשמיה ביקריה למהוי חד. ארבעין ותמנייא רתיכין טמירין בגרמייהו טמירין בסטרא דההוא אדם דשרייא על כרסייא ברזא דארבעין ותמניא אתוון ומאתן אחרנין גליפן בגרמייהו לקביל שייפין דגופא וכולהון שלטין על כורסייא לתתא כחושבן פקודי אורייתא ברזא דזכור. ההוא אדם נטיל לכל הני פקודי ולכל הני רזין דשייפין דגופא ואותיב ברזא דילהון לגו כרסייא קדישא ובהו אסתלקת כרסייא בתלת מאה ושתין וה' פקודין אחרנין ברזא דשמור. כרסייא עילאה אפיק כל אינון מגו חד מבועא טמירא גניזא דאתגניז דשלטא עליה. ההוא מבועא [לית מאן דידע ליה] ולית מאן דאסתכל ביה עליה כתיב [איוב כח] ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכתיב שש מעלות לכסא [אלין שית סיטרין לתתא כגוונא דשית סטרין לעילא] שש מעלות לכרסייא עילאה שש מעלות לכורסייא תתאה אלין ואלין לא יכלין לאסתכלא ולמנדע ליקרא דכרסייא דעלייהו כל שכן למאן דשרי על כרסייא כלהו באימתא בדחילו תחות כרסייא קיימין נטלין כרסייא עלייהו ולא ידעו לאן אתר מתחבראן גופין כד"א חוברות אשה אל אחותה. כנפיהם בגין לסלקא לה וכדין כל אינון כינויין דמכסיין לשמהן קדישין שלטין בשמייהו ואקרי קב"ה בכנוייא וכד קיימא כרסייא בכינוייא דחדוה באתר דאצטריך כדין אינון חיון תרפינה כנפיהם ולא שלטין באינון כינויין וחדוה דילהון בההוא זמנא [דף סח עמוד ב] דאינון כינויין תרפינה כנפיהם. דהא כדין קב"ה איקרי בהון בשמהן אחרנין קדישין עילאין הה"ד בעמדם על קיומייהו. בעמדם דלא נטלין אלא דחדאן מחדוה דקדושא ונהרין מגו נהירו דנטלין מכורסיא ועל דא כתיב תרפינה כנפיהם ושלטין שמהן אחרנין עילאין קדישין דקב"ה איקרי בהו:

וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב וגו' וארא דהא אסתלק מניה ההוא חיזו דחמי לפום שעתא בג"כ אמר וארא ולא כתיב ואראה. כעין חשמל ולא חשמל. כעין כגוון מלהטא מנצצא סלקא בגוונוי. כעין. כגוונא דעינא דלא יכיל לאסתכלא באסתכלותא אלא סתים ופקיחא פקיחא וסתים הכי איהו חשמל סתים דלא אתחזי כלל אלא מגו מראה סתימא דלית מאן דיכיל לקיימא ביה ולאשתמודעא ביה כלל. ואית חשמל דקיימא בגוונין גו נציצו לאנהרא ולאסתכלא לפום שעתא ודא איהו לתתא דהא לעילא לא כתיב וארא אלא ואראה ודא חשמל דאתחזי בגוונין גוון ארגוונא ירוק אדום לבן. סלקא דא ונחתא דא נציץ ולהיט סלקא ונחתא ובג"כ כתיב כעין חשמל ולא כתיב [וארא] חשמל ולא [וארא] החשמל. דלאו איהו חשמל אלא כגוונא דיליה כגוון דאתחזי הכי גוונוי. חשמל דא איהו נהירו דנקיט נהירו בגויה ההוא נהירו דאתחזי באינון נצוצין נהירו אחרא דקיק זהיר ונציץ יתיר אית בגויה. והאי דקאמר הכא לאו איהו חשמל אלא כעין חשמל. בחיזו דקדמאה מה כתיב ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ולבתר ומתוכה כעין החשמל. והכא בקדמיתא כעין חשמל ולבתר כמראה אש בית לה סביב [כעין חשמל בקדמיתא ולבתר כמראה אש] מאמצעיתא דגופא לעילא ומאמצעיתא דגופא לתתא. ותלת גוונין הכא חשמל בקדמיתא ולבתר אש לגו מינה ולבתר נוגה. ואינין רזין גליפין גו שמא קדישא. אדני בקדמיתא כעין חשמל. אלהים לבתר כמראה אש בית לה. ידו"ד לגו מכולא ונוגה לו. וכולהו תלת גליפאן גו האי רזא כלילן בחד למהוי כולא חד דא בדא [ואלין ג' שמהן אדנ"י אלהי"ם יהו"ה]. וע"ד יחזקאל אסתכל לעילא ואסתכל לתתא גו מהימנותא ברזין עילאין ממראה מתניו כו'. ע"כ מצאתי:

עוד לפ' יתרו וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. איהו בלחודוי בדיבורא חדא והא אוקימנא אנכי ולא יהיה לך בדיבורא חדא אתאמרו. וכי הני ותו לא אלא הני כללא דכלא הני כללא דכל אורייתא והכי נמי זכור ושמור. ובגין דזכור ושמור אינון כללא דכלא נקט הני דאינון כללא. זכור ושמור אנכי זכור. לא יהיה לך שמור. וכלא בדיבורא חדא. מאי בדבורא חדא הכי הוא ודאי בדיבורא חדא ולא בתרין בגין דהאי דבור איהו אתכליל מכלהו קלי. ואיהו דהוה אמר בתוקפא וחילא דכלהו דכל חד וחד הוא בטש ביה בלחישו ואיהו הוה אמר. ובגין דכלהו הוו בלחישו ולא אשתמעו כתיב וכל העם רואים ולא כתיב וכל העם שומעים בגין דלא אשתמעו כלל אלא כלהו הוו אתיין וכל חד וחד נשיק להאי דבור בלחישו כמאן דנשיק בחביבו דרחימותא ולבתר האי דבור פריש ואמר מלה ואכריז לה. וע"ד כתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה דאינון כללא דזכור ושמור. אנכי ולא יהיה לך אנכי כללא דכל פיקודי אורייתא דאינון בכלל זכור ואיקרון מצות עשה. אנכי כללא דדכר ונוקבא כחדא. ומאן דאמר דאיהו רזא דכורסיא לאו איהו כורסיא בלחודוהי ולאו הכי דהא רזא דזכור איהו ואיהו דכורא. אבל אע"ג דאיהו דכורא כללא דדכר ונוקבא כחדא איהו. ואע"ג דכלא שפיר אבל אני דא רזא דברית קדישא יסודא דעלמא. כ' אתכליל בגויה דא איהו רזא דנוקבא ובכל אתר כ' דא איהי נוקבא דאקרי כתר ובג"כ כלא איהו כחדא רזא דדכר ונוקבא כחדא וכלא אקרי זכור דהא דכר לאו איהו בלחודוי ונוקבא אוף הכי לאו איהי בלחודהא ולעלמין לא אתפרשן דא מן דא. זכור אתיא בנוקביה שמור אתיא אוף הכי ברזא דוא"ו דאיהו [דף סט עמוד א] דכורא בגין דלא מתפרשן דא מן דא. אנכי כללא דדכר ונוקבא כחדא וכלא איקרי זכור מ"ט בגין דאיהו נטיל לנוקבא ואכליל לה בגוויה וע"ד לא אידכר אלא איהו בלחודוי וכד איהי אמשיכת לבעלה בהדה ואתי איהו לגבה כד"א [שיר ג] עד שהבאתיו אל בית אמי כדין איהי נטלא שמא וכלא איקרי שמור מ"ט בגין דאיהי אמשיכת ליה לגבה ונטלת ליה כדין כל ביתא קיימא ברשותהא ולא אדכר אלא איהי בלחודהא ולעלמין לא מתפרשין דמ"ד: [ע' זהר צו דל"א ר"ח ור"י הוו אזלי מאושא לטבריא. ובפרדס בע' זכור]:

אגכי רזא דרזין לידעי חכמתא בההוא שעתא דאלין אתוון נפקו ברזא דכליל כחדא נפקא בוציצא לגלפא משחתא מדיד בסטרא דא עשר אמין ונפקו זיקין בזיקין שבעין ואחד (צ"ע אי גרסינן ע"ב והוו להו רפ"ח ניצוצין) ואתלהטן שביבין נציצין סלקין ונחתין לבתר אשתככו וקאימו בסליקו לעילא לעילא. מדיד בסטרא אחרא עשר אמין ונפקו אוף הכי זיקין בההוא גוונא קדמאה וכן לכל סטרין. אתפשטא בוציצא וסחרא סחור סחור ואתלהיטו שביבין נציצין וסליקו לעילא לעילא ואתלהיטו שמיא וכל חיילין עילאין כלהו אתלהיטו ואתנציצו כחדא. סחרא בוציצא לבתר מסטרא דדרום ומדיד וסחרא מתמן למזרח וממזרח לצפון עד דאסחר ותב לסטרא דדרום כדבקדמיתא. לבתר מתגלגלא בוציצא לאסתלקא וזיקין ושביבין אשתככו וכדין נפקו אלין אתוון מחקקן מתלהטן נצצין כדהבא כד אתלהיט בנציצו כהאי אומנא כד מצרף כספא ודהבא ואפיק לון מגו אשא מלהטא בריר וצריף כולא הכי נמי נפקי אתוון צריפן ברירן מגו משחתא דבוציצא וע"ד כתיב [תלים יח] אמרת ה' צרופה. כמאן דמצרף כספא ודהבא. כד נפקו אלין אתוון נפקו כלהו צריפין מחקקן ברירן נציצין מלהטן וישראל כלהו הוו חמאן לון דהוו פרחי באוירא ואזלין לכל סטרין ואתו ומתחקקן על לוחי אבנייא. ות"ח כד הוו נפקי אלין אתוון ברזא דכללא דדכר ונוקבא ברירן מחקקן. חד את הוה סליק עלייהו דהוה רשים וגליף להני אתוון ומעטר לון וההוא את אזיל בכולהו מרישא (נ"א מרזא) דבוצינא אתגליף וההוא את איהו אות ו' דהוא סליק על כל אתוון אחרנין וגליף לון על כלא. ורזא דא וכל העם רואים א"ת ה"קולות וא"ת ה"לפידים ואת קול השופר. את הקולות אלין אינון אתוון אחרנין דהוו נפקין מאינון קולות כדקאמרן ואתחזון באוירא לעיניהון דכלא. דכתיב את הקולות ולא כתיב וכל העם רואים הקולות אלא את הקולות אלין אינון אתוון דהוו נפקי מנייהו. ואת קול השופר דא את ו' דהוה סליק על כל אתוון וגליף לון כמא דאיתמר בגין דרזא דאת ו' איקרי קול השופר ובג"כ כתיב רואים. וכד שמעו לא שמעו אלא קול מילולא חדא דכתיב קול דברים אתם שומעים ההוא קול דאיקרי דברים דהוא הוה אמר מלה בלחודוי. ואע"ג דכל ישראל חמו יקריה דקב"ה [לא הוו חמאן אלא] כמאן דחמי מגו עששיתא והוו מסתכלן למנדע חכמתא באינון אתוון דהוו נפקי. והוו חמאן נהירו דנהיר מגו נהירו אחרא וע"ד כתיב כי לא ראיתם כל תמונה. אנכי רזא דזכור רזא דדכורא דבטש ואנהיר לדבור ונפקי אלין אתוון לאתעטרא ובאלין אתוון הוו חמאן והוו שמעין. מלה דאקרי אנכי דאיהו אסתכלותא הוו חמאן מנייהו. שמיעה דתיבותא דילהון הוו שמעין. דכתיב קול דברים אתם שומעים. ההוא שמיעה למעבד דברים מאינון אתוון דהוו חמאן ואע"ג דקול דברים איהו ואיהו הוה ממלל ולא הוה ממלל אלא מלה דאינון אתוון כמא דאיתמר: אנכי הכא איהו רזא כלל. ופרט יהוה אלהיך. ה' רזא דזכור. אלהיך רזא דשמור. ועל דא הכא כלל ופרט ואורייתא ברזא דא מתעטרא אנכי רזא דזכור בכלל ופרט כללא דכל אורייתא וכל פקודי אורייתא בגין דאיהו כללא דזכור ושמור כחדא כמא דאוקימנא בספרא דשלמה בגילופא דעיטורא דאתוון. אנכי א"י דכר נ"כ נוקבא (נלע"ד דזכור ושמור א"נ ו"ה. כ"י ה"י. כ"כ הר"מ מלונזאנו ז"ל) [דף סט עמוד ב] [ע' פרדס ח"ב בע' אנכי] ושפיר איהו והכי קאמר אני דכר ונוקבא כחדא דהא נו"ן כפופה איהו נוקבא בכל אתר אוף הכא אנכי כלא כחדא. אמאי נקט אנכי ולא אני אלא נ"כ תרי נוקבי אינון ותנינן כגוונא דשכינה לתתא אוף הכי שכינה לעילא וכלא אשתכח במלת אנכי בחיבורא חדא. אנכי כללא דזכור רזא דכל מהימנותא כללא דעילא ותתא יו"ד. לעילא לעילא ראשיתא דכל מהימנותא נ"כ תרין נוקבי עילאה ותתאה תרין עלמין עילא ותתא. א רזא דקו אמצעיתא דנטיל מכל סטרין מעילא ומסטרוי. וע"ד הכא אשתכח כל רזא דמהימנותא. ובגין דהכא תליא כלא בחיבורא חדא בכללא חדא שארי בהאי מלה לאעטרא רזא דאורייתא במלה דא אנכי כללא דכלא. ה' אלהיך פרטא דכלא שמא שלים דאתגליף עלייהו דישראל תדיר. ת"ח ה' אלהים שם מלא על עולם מלא דקיימא איהו בלחודוי ואתעטיר בגויה בגין דלא אשתכח בההוא זימנא עמא ולישן על מה דאתעטר ובג"כ הוה מתעטר בגויה ואקרי ה' אלהים. כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל ואיקרי אלהיך. וכד אמר משה ה' אלהינו בגין דאיהו שבחא דישראל ועמיה אהרן כהנא רבא ובנוי דמשה מסטרא אוחרא. ביה הוה מתעטר שמא שלים יתיר מישראל וע"ד הוה אמר ה' אלהינו. ועכ"ד אכליל עמיה לכל ישראל דלא כתיב ה' אלהים אלא ה' אלהינו כלא כחדא לאתעטרא עלייהו וע"ד אתעטרן ישראל על טורא דסיני למהוי שמא שלים מתעטרא עלייהו כחדא דהא מקדמת דנא לא אקרי ה' אלהיך אלא ה' אלהים. כיון דקבילו ישראל אורייתא ם סתימא דהוה אסתים בגויה בההיא שעתא אתפתח ואתמשך לאנהרא לתתא ולאתעטרא עלייהו דישראל. ומן אות ם' אתפתח ואתמשך לאנהרא לתתא ואתעביד ך'. ועל דא תנינן ברזא דאתוון שיעורא דאת ך' כשיעורא דסתימו דם' סתימא ומשיכו דאת נו"ן לתתא כשיעורא דכפלתא דנו"ן כפופה דהא כלא ברזא חדא וכלא הוה נפיק מההוא קול דברים דקאמרן דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. [ע' רע"מ פ' וארא דכ"ה על תיבת אנכי]: